1.  נבין שהעולם שלנו זה לא רק המציאות שנראית בעיניים, לא רק מציאות

                חומרית. יש מציאות רוחנית (כלומר – מעבר) לכל דבר.

        2.  נבין שבירושלים יש רוחניות ולכן מי שבה – מושפע מכך.

כרטיסיות (בהתאם לפעולה)

שלטים (בהתאם לפעולה)

חפיסת שוקולד קוביה סכין ומזלג

סוכריה

שלב א': נבין שיש מציאות פנימית לדברים בעולם, מציאות רוחנית.

ניגש אל החניך/ה ונשאל אותו: על מה אתה חושב עכשיו?

 היכן המחשבה שלך? תראה לי אותה.

אח"כ – ניגש המדריך לחניך אחר ושואל: יש מישהו שאתה אוהב?

היכן האהבה הזו? (בתוך הלב?) תראה לי אותה…

אפשרות נוספת:

המדריך פותח בסיפור אהבה כלשהו: יש לי חבר טוב, ונראה לי שיש לו מישהי מאד רצינית. הם כל הזמן ביחד. הוא טוען שהוא מאוד אוהב אותה וכו' וכו' (סומכים עליכם בענין הסיפור...) שאלתי אותו פעם – מה זו האהבה הזו?

איפה היא נמצאת? איך הוא יודע שהיא קיימת?

את השאלות האלה נפנה אל החניכים, כשהרעיון הוא לתת לחברה להבין שיש דברים שכולנו יודעים שהם קיימים אבל אין להם מציאות גשמית – נראית לעין. יש להם מציאות רוחנית.

להמחשת הענין ניתן להביא בובה, ולקרוא לאחד החניכים לעמוד לידה.

נשאל את החניכים:

מה ההבדל בין בובה ל – אדם?

בובה                             אדם  

אוסף איברים,               מהות ,

בלי רגש,                       פנימית,

מחשבה. .                      רוחנית..

שלב ביניים: להראות לחניכים כרטיסיות אחת אחרי השניה ולשאול:

איך תתארו את האוירה במקומות שעל הכרטיסים:

·                    חדר הגרלות של מפעל הפיס – רגע לפני ההגרלה.       

·                    בכנסת – בעת חקיקת חוק.                                          מהי האוירה במקומות?

·                    בקניון – בסוף עונה.                                                   למה?

·                     בבית כנסת – ביום כיפור.                                           מי יצר את האוירה הזו?

v         ייתכן והחניכים יגידו שהאוירה מורגשת באויר. בנקודה זו נרצה לחדד את העניין ולכן נביא לפניהם בקבוק ריק – נשאל: מה יש בבקבוק?

הבקבוק ריק אבל יש בו אויר. האם באויר הזה יש את האוירה שדיברנו עליה מקודם?

v         כשהמורה נכנסת לכיתה וטוענת שהאוירה לא טובה בכיתה – למה היא מתכוונת?

v          כשאומרים שהאוירה בבית מתוחה, כעס ועצבים – למה הכוונה?

אפשר לכתוב שני שלטים :    

לשאול: מה ההבדל? לנסות להגיע עם החניכים להשוואה הבאה: (אפשר גם לכתוב כרטיסיות וחניכים ימקמו אותן)

- פיזי – לקיום                           - רוחני יותר.

- מהטבע                                   - תלוי באנשים ובמצבים.

- לנשימה                                   - לנשמה.

- אפשר לזהם                            -אפשר לקלקל.

שלב ב': הבנת העובדה שיש אוירה במקומות, והמקום משפיע על התנהגותנו:

משחק השוקולד:

משחקים את משחק השוקולד עם החניכים – כלומר: במרכז החדר נמצאת צלחת עם חבילת שוקולד, סכין ומזלג. ליד הצלחת – חולצה עם כפתורים, כובע, סינר וכו'.

המדריך מעביר קוביה בין כולם,  מי שיוצא לו 6 בקוביה מגיע לצלחת, מתלבש ומתחיל לאכול בסכין ובמזלג והקוביה ממשיכה לעבור בין כולם עד להבא בתור שיזרוק 6, שיבוא לאכול מהשוקולד.

-                     לאחר ששיחקנו כרגיל – בסניף, המדריך אומר לכולם לשחק את המשחק כאילו הם במחלקה בבית חולים – כלומר: להקפיד על שקט, ללא צעקות, אוירה אחרת.

אח"כ הם מתבקשים לשחק – כאילו הם ב: בית כנסת, כותל, "יד ושם", וכו'..

יתכן והחניכים יגידו שזה בכלל לא מתאים לשחק שם, וייתכן שיכנסו פשוט לאוירה אחרת.

כאן נשאל: מה קרה? מה הרגשתים כששיננו את המקום? למה המשחק שונה בסניף או בכותל?

מסקנה: המקום משפיע על ההתנהגות שלנו. אנו מכבדים מקום בשל המשמעות והאוירה שיש במקום.

·                    רעיון נוסף: המדריך מחזיק סוכרייה ביד ומתחיל סיפור בכל פעם הוא זורק את הסוכריה לחניך אחר והחניך– צריך להמשיך את הסיפור.הסיפור יתחיל אותו דבר אבל יסתיים במקומות שונים.

דוגמא לסיפור אפשרי: אתמול הלכתי לערוך קניות במכולת. לאחר שקניתי הכל, סחבתי סלים כבדים, הגעתי עייף ועצבני ל:

1)                   קניון.                                  4) שכונה שלי.                7) שמחה משפחתית

2)                    בית אבלים.                                    5) כותל.

3)                    בית חולים.                         6) "יד ושם".

מישהו נתקל בי ודחף אותי, ואני...(כאן ימשיך החניך את הסיפור).

הרעיון הוא להסביר שבכל המצבים הייתי עייף ועצבני,  אולם המקום שהגעתי אליו שינה את ההתנהגות. אם הגעתי לבית של אבלים – שתקתי.  בבית שלי אולי הרשיתי לעצמי להיות עצבני. בבית כנסת כיבדתי את קדושת המקום והבלגתי וכו'...

שלב ג': הבנה שבירושלים אנחנו מרגישים אחרת ומתנהגים אחרת כי יש בה משהו מיוחד. לרשום את המקומות הנ"ל על שמיניות בריסטול בגדול, ולחלק לחניכים כרטיסי רגשות ותחושות המתעוררים בכל מיני מקומות .

למשל: שמחה, עצב, דיכאון, כבוד, פחד, רצינות, צער, רחמים, כיף, קודש, התלהבות, וכו'....

החניכים צריכים למקם את הרגשות מסביב למקומות.

אפשר לעשות זאת בצורת שמש: