כשתחשכנה עיניי,

שאבי את עיניי המתות

אל עינייך הפקוחות,

וקבלי את מראי המוטל לחיקך,

ועשי לי מקום כי קר,

כי אהבתי להיות בחומך,

ועכשיו כבר רחוק ממך,

ועכשיו זה נגמר,

ולא יהיה עוד,

ולא נתחבק עוד, כי תם,

כי נגמר, שאבי את עיניי

המתות אל עינייך,

שם אהיה עוד מעט,

אראה בעינייך החיות, הרואות,

יֵראה העולם שאינני רואה,

שהיה כה אהוב, ועכשיו

הוא אבד לי, ולא יהיה,

רק עיניי המתות בעינך הרואות,

בעינייך החיות עיניי המתות

חיות עוד מעט, כל עוד

תחיי גם את, כל עוד

תזכרי, כל עוד.