היה היה פעם דרקון                                           זאת לא אשמתו שהוא מצוייד

בארץ של אגדות                                                בשלושה ראשים, ורק אלוהים יודע

דרקון ענק וירוק שריון                                         שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד

מחייך וחושף זר שיניים חדות.                              ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה.

היו לו רגליים של אריה                                        והוא מצטער שאש הוא נוחר

ועור חלק ומבריק, כמו לנחשים,                            וגופו נחשי, ופניו מאוסות

ודם כנפיים של ציפור                                          הוא היה רוצה להיות משהו אחר

ואם זה לא מספיק- גם שלושה ראשים.                  אבל ככה הוא ואין מה לעשות.

יושב לבדו על סלע רותח,                                     דרקון מחפש אהבה וחולם

מאפו יורק אש וזפת,                                           הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח

ובכל פעם שהוא מנסה לקנח                                הוא הוציא שם טוב לעם הרשע שלהם

עוד מטפחת נשרפת.                                           ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח.

דרקון שמקפיא אותך במבט                                  אילו ידע לדבר לפחות,

של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות                    להסביר להם שהוא רק מחפש ידידים

אם יראה אותו ילד רק פעם אחת                           ואין לו עניין לאכול נסיכות

לא יישן חמישים לילות.                                        והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.

ואין בית בו אין שיחה                                           דרקון חביב, רגיש, בודד

על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות                              שחיפש חברים להושיט להם כף,

וארוחה בלי נסיכה                                              אבל קשה מאוד להתיידד

היא לא ארוחה לרוחו.                                         עם אחד שנושם עליך אש מהאף.

ציידים נחמדים רדפו אחריו,                                 בוקר אחד הם הגיעו אליו,

מלכודות חיכו לו בכל הפינות,                              בא אביר ותקע בו חרב מקרוב

אבירים גיבורים יצאו אל הקרב                            וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו,

כדי להרשים נערות עדינות.                                ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.

אמרו שבעין שלו יהלום,                                     עשרים נסיכות מחאו כפיים,

ומי שמוציא אותו- עשיר                                     שמש אביב בשמיים זרחה,

שודדים חיפשו אותו לילה ויום                             ושלושה ראשים עצומי עיניים

לגנוב אוצר מאחד הראשים.                               שכבו בשורה על הסלע החם.

כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון,                         השודדים שהגיעו מהר למקום

ולכן הקפיד להיזהר-                                        שלחו יד אל העין הסגולה

כששני ראשים הלכו לישון,                                אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום

ראש אחד נשאר ער.                                       אלא דמעה גדולה.

שנאו אותו מגדול ועד קטן,                                ואיש שם לא היה עצוב

בגללו בלילות לא חצו את הרחוב                       כשהוא התמוטט ונפל על גחון

ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן                          וככה הם הרגו שם שוב

ואולי הוא בעצם דרקון טוב.                              את הדרקון לא הנכון...