מעשה דמיוני במסמרים.

מעשה בשני רבנים חשובים שנקלעו במוצאי שבת שעבר לחנות חומרי בנין בשעה ששני המחבלים ירדו להתפוצץ ב"ככר ציון" שהיתה הומה אדם. החנות הייתה עמוסה בקונים וידי המוכר היו מלאות עבודה בדיוק בשעה שנכנסו שני המחבלים חגורים בחומרי נפץ וביקשו מהמוכר עשר קילו מסמרים.

אחד הרבנים שראה את שני המחבלים הזהיר את המוכר "זה מסוכן" הם הולכים להתאבד בתוך קהל הומה אדם! תזמין מיד את המשטרה! צבא! שיחסלו אותם….מהר!!!

הרב השני שגם הוא היה רב חשוב מאוד בעיני קהל מאמניו, חלק מיד על הרב הראשון ואמר: "תנו להם מסמרים". "תוכיחו להם שאנחנו בסדר אתם". "אנחנו מאמינים להם!" כך, הוא הסביר אולי הם לא יתפוצצו בתוך קהל הומה אדם. ובכלל אם תרגיזו אותם הם עלולים להתפוצץ כאן בחנות ו"פיקוח נפש דוחה". ועוד הוא הוסיף כממתיק סוד: בכסף שנקבל מהעסקה הזאת נוכל לקיים רשת של תלמודי תורה.

המוכר שראה קונים חדשים בחנותו וראה בחזונו רווחים גדולים שיהיו לו אם יקשור קשרים טובים עם שולחיהם של צמד הקונים החדש, לא היה חסר לב כלל וכלל, גם השכל הישר לא עזב אותו, אבל כשהוא ראה את הויכוח בין שני הרבנים אמר בלבו: אולי אם ניתן להם מסמרים ונוכיח רצון טוב  נעשה סוף לשפיכות הדמים המתמשכת הזאת.

המוכר שלנו שהיה גם סוחר ממולח ידע גם שאסור להסס, הוא החל מיד לשקול עשר קילו מסמרים מאיכות טובה לשני לקוחותיו המבטיחים. הוא גם הוסיף להם בקשיש ועשה הנחה כמקובל במקומותיהם. הגדיל לעשות בפורסו את המחיר לעשרה תשלומים שווים שישולמו במועד, כך הבטיחו שני המחבלים כשהם קורצים בעיניהם זה לזה.

קהל הלקוחות שהיה בחנות התייחס למחזה שמתרחש מול עיניו בדרכים שונות. חלק מהקונים לא הפסיקו את עיסוקם. סוף סוף שני רבנים חשובים רואים את המתרחש כאן ובודאי הם ישקלו בשיקול דעת מעמיק נקי מפניות. גם המוכר שהיה בעברו איש צבא מובהק "ביטחוניסט" ידוע, בודאי הוא יודע מה שהוא עושה.

חלק מהלקוחות שהיו בחנות לא האמינו למראה עיניהם "אל תתנו להם מסמרים!!!" צעקו על המוכר אבל המוכר שהיה חכם גדול בעיניו לא התחשב כלל בקונים הללו, "אספסוף" הוא קרא להם בליבו, הם לא לחמו כמוהו בפלמ"ח, ומי הם בכלל.

האמת ניתנה להאמר כי הרבה מהקונים שהיו בחנות חששו מאוד שהמחבלים האלו יפעילו את המטען שעל גופם בתוך החנות עצמה. הם היו מוכנים לעשות הכל ובלבד שיוציאו אותם כבר מהחנות הנוראה הזאת. "תן להם כבר מסמרים" הם אמרו בתחילה למוכר, "העיקר שכבר יצאו מפה" הם צעקו בהיסטריה. גם הם לא היו כל כך שלמים עם המילים של עצמם. סוף סוף כולם ידעו באמת את המטרה של המחבלים העטופים בחומרי נפץ.

הם החלו לחפש לעצמם כל מיני צידוקים ממינים שונים "אל תפחדו. זה יתפוצץ להם ביד. הם לא יוצלחים אמר האחד בצחוק מאולץ. השני הוסיף בידענות: "אם הם יצעדו צעד אחד לכיוון ככר ציון- צה"ל יעצור אותם מיד". החכמולוגים שבחבורה לחשו בליגלוג: "המוכר סידר אותם.

המסמרים האלה לא חדים בכלל". הדתיים שבחבורה אמרו אם רבנו אומר שזה בסדר – מי אנחנו שנהרהר אחריו. "כל מי שמהרהר אחריו כאילו מהרהר אחרי השכינה".

כך יצאו להם שני המחבלים מהחנות עם מטען של מסמרים שהתווסף לחגורת הנפץ שלהם, צוחקים על טיפשותם של היהודים וירדו להתפוצץ בכיכר כ"שהידים".

*

כל האמור לעיל הוא פרי הדמיון בלבד, הקשר בינו לבין המציאות הוא על אחריותו של הקורא ועל אחריותם של האנשים שנתנו למחבלים לא רק מסמרים אלא גם נשק, תחמושת, כוונות טלסקופיות, יכולת ליצר מרגמות, רכב צבאי, מסוקים, כסף, הכרה בינלאומית, אדמה, שלטון, כוח וחוצפה.