לארצי יש יום הולדת, חמישים לישראל,

ולכן היא העניק שי לכבוד חג היובל.

מעתה כל אזרחיה,

בלי הבדל דת, מין או גזע,

את כספם אשר חסכו

בעמל, דמעות, או ידע,

הם יוכלו כעת חיה להוציא בלי הגבלה.

ולהעביר את הדולרים

מן הארץ לגולה.

 

תם מפעל ייבוש החולה, הנה סוף-סוף התבגרנו,

ונשיבה לעולם את הכספים אשר שנוררנו,

הדולרים שזרמו אל הארץ כייבוא

מעתה הם יהפכו להיות ענף יצוא.

בתבל "מגבית" ו"בונסד" יאספו מטבע זר,

ואנחנו פה נדאג

כי לחו"ל הוא חיש יוחזר.

 

איזה כיף, נוכל לרכוש נכסים, בתים, דירות,

לפתח, להשקיע במדינות ובבירות,

להפריח את מנהטן ולפתוח את הכיס

כדי לבנות, לסלול, לזרוע במדבריות פאריס.

שם בלונדון, חמדת אבות, תתגשמנה התקוות,

יתקבצו שם בילדינו, אלפים ורבבות.

שאו מציונה נס ודגל ודולר מחנה יהודה,

ו"מבית יעקב לכו ונלכה",

יאמרו המיליונים לפרנקל תודה,

כי מלאו אסמינו בר ויקבינו יין,

שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה,

אמן.

 

תחילה נפתח שם חשבון,

נשקיע כל חודש כזית,

אחר ניקח משכנתא,

וגם נקנה לנו בית,

כי בית פרטי בסקוטלנד,

באיטליה או בצרפת,

בהשוואה לשיכון בארץ

עולה כל-כך מעט,

אחר נשלח את הילד

כדי ללמוד חינם בתיכון,

אחר נפתח שם עסק

כדי לזכות בדרכון.

ולגבי רבים במולדת, סוף סוף יתגשם החלום

ומן הנכר, הו ארצנו, נקרא לך בקול:

"שלום".

 

חמישים שנה התאפקנו,

מעכשיו, די, זה לא נחוץ,

"זה בסדר", מודיעה ממשלתנו,

"אפשר כבר לגמור בחוץ".