הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (י"ד באייר ה'תרע"א, 12 במאי 1911 - ט"ו בתשרי ה'תשס"ח, 27 בספטמבר 2007) רב, דיין, הרב הראשי לישראל (ה'תשמ"ג עד ה'תשנ"ג) וראש ישיבת מרכז הרב מאז פטירת הרצי"ה קוק בתשמ"ב ועד פטירתו. נחשב לדמות מרכזית בין רבני הציונות הדתית. מכונה בפי תלמידיו "רֵבּ אברוּם".

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נולד בירושלים לרב שלמה זלמן כהנא שפירא, בן למשפחה ירושלמית ותיקה, בי"ד באייר ה'תרע"א (1911)^[1].

בצעירותו למד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים הירושלמית, בישיבה הקטנה "תפארת צבי" ולאחר מכן בישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין, אשר קירב אותו במיוחד^[2], והרב יחזקאל סרנא ^[3]. בשנת תש"ה, לאחר נישואיו^[4], הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב, ולימד בה מעל שישים שנה^[2]. כבר בצעירותו היה בקשר עם גדולי הרבנים ובהם החזון אי"ש,^[5] הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב צבי פסח פרנק, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, והרב איסר זלמן מלצר, שהביא את חילופי המכתבים עמו בספרו "אבן האזל".

בשנת ה'תשט"ז (1956) מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים על ידי הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית הדין. משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ^[6].

ביום א' בניסן ה'תשמ"ג, דווקא לאחר שפעל (ללא הצלחה) למען הארכת כהונתם של הרבנים הראשיים דאז, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף ^[7], נבחר הרב שפירא לרב הראשי לישראל, חרף הוראת חוק הרבנות הראשית לישראל, לפיה בעת הבחירה על הרב הראשי להיות מי שטרם מלאו לו 70 שנה^[8]. הרב שפירא זכה ל-80 קולות מתוך 136 קולות המצביעים, כאשר המתמודדים האחרים, הרב יצחק קוליץ והרב שאר ישוב כהן זכו ב-36 קולות ו-17 קולות, בהתאמה ^[3]. הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים, עד לניסן ה'תשנ"ג (1993) במקביל לרב מרדכי אליהו.

בשנת ה'תשמ"ב (1982), לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, נתמנה לראש ישיבת מרכז הרב לצדו של הרב שאול ישראלי. מראשית כהונתו נוצר מתח בינו לבין קבוצת רבנים מהישיבה בראשות הרב צבי ישראל טאו, על רקע אידאולוגי. לאחר שנים רבות, בשנת ה'תשנ"ח (1997), עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את ישיבת הר המור.

הרב שפירא הלך לעולמו בבוקר יום טוב ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי תשס"ח (27 בספטמבר 2007) במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.

הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים^[9] בהר הזיתים, סמוך לקברו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק וסמוך לקבריהם של קודמו בראשות הישיבה - הרב צבי יהודה הכהן קוק, ושל קודמו ברבנות הראשית - הרב שלמה גורן.