מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור, המלחמה הערבית-ישראלית של 1973 ובפי הערבים מלחמת אוקטובר ומלחמת רמדאן) הייתה מהמלחמות הקשות שבמלחמות ישראל, שהתנהלה בין 6 באוקטובר ל-24 באוקטובר 1973. במלחמה נהרגו אלפי ישראלים, מצרים וסורים, ובתומה השתלטה ישראל על שטחים נרחבים של מצרים וסוריה.

המלחמה נפתחה במתקפה מתואמת, בשתי חזיתות, של צבאות סוריה (ברמת הגולן) ומצרים (בתעלת סואץ), ביום הכיפורים, יום שבת, 6 באוקטובר 1973, בשעה 13:55.

חמש דיוויזיות חיל הרגלים המצרי, שהחלו צולחות את התעלה, ושלוש דיוויזיות חיל הרגלים הממוכן הסורי, שתקפו לאורך הגבול ברמה, נהנו מהפתעה טקטית כמעט מושלמת: רק ב-4 לפנות בוקר באותו יום השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה עומדת לפרוץ באותו יום. אף הערכה זו לא הייתה מדויקת: ההערכה הייתה שהמלחמה תפרוץ בשעה 18:00, עם רדת הערב, בעוד שבפועל החלה הלחימה, כאמור, בשעה 14:00.

ההפתעה לא הייתה מוחלטת: סימנים רבים העידו על מלחמה מתקרבת, והכישלון היה במתן פרשנות נכונה לסימנים אלה, באופן העברת המידע המודיעיני למקבלי ההחלטות, ובאופן קבלת ההחלטות על סמך המידע הפגום שהועבר.

אבידות חיל השריון וחיל האוויר הישראלי במלחמה היו חסרות-תקדים, וגרמו לחששות כבדים בסגל המדיני והצבאי הבכיר, עד לסף פאניקה בימי הלחימה הראשונים. ישנן עדויות כי בתחילת ימי המלחמה השווה משה דיין, שר הביטחון דאז, את המלחמה ל"חורבן בית שלישי", וחשש כי זהו סופה של מדינת ישראל.

במהלך המלחמה עבר צה"ל מהתגוננות ובלימה בשתי החזיתות, למתקפת-נגד (לאחר צליחה, בחזית התעלה) בשטחי מצרים וסוריה.

המלחמה נמשכה עד ל-24 באוקטובר, אז נכפתה על הצדדים הפסקת אש על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה מס' 338 ובהחלטה מס' 339, ועל ידי שתי מעצמות-העל: ברית המועצות וארצות הברית.

בתום הלחימה נותרה הארמיה השלישית של צבא מצרים על אדמת חצי-האי סיני, מכותרת על-ידי צה"ל ומנותקת ממקורות אספקה, כך שחייליה היו בסכנת מוות מצמא.

חרף המכה הקשה שספגה ישראל בתחילת ימי הקרבות, תוצאותיה של המלחמה היוו הישג לצה"ל, שמנקודת פתיחה קשה ביותר הכה את אויביו. בערוב היום האחרון של הקרבות מצאו עצמם חיילי צה"ל כ-35 ק"מ מדמשק, בירת סוריה ו-101 ק"מ מקהיר, בירת מצרים, כשבין כוחות צה"ל לעיר הגדולה במזרח התיכון לא חוצצים כוחות מצריים. עם זאת, מבחינה פוליטית היוותה המלחמה הישג למדיניותה של מצרים, שרצתה לשבור את התעקשותה של ממשלת ישראל שלא לדון בגורל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים וכן חפצה לפגוע ככל האפשר בחיילי צה"ל.

המלחמה הכשירה את הקרקע להסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו שנים אחדות לאחריה, ובמסגרתם נסוגה ישראל מחצי-האי סיני שנכבש מידי מצרים, וזאת בתמורה להסכם שלום בין ישראל למצרים. זו הייתה מטרתה של מצרים מלכתחילה, טען נשיאה אנואר סאדאת, שהושגה חרף הכישלון הצבאי - רוב מטרותיה הצבאיות של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו, ומפלתו של צבא סוריה, אחרי המפנה בלחימה ברמה, הייתה קשה עוד יותר.

יש האומרים כי מלחמת יום הכיפורים הייתה יכולה להימנע. טיעון זה מתבסס על כך שבשנים שלפני המלחמה דחתה ממשלת ישראל את כל ניסיונות התיווך, שהתבססו על נסיגה מסיני תמורת שלום, כולל יוזמות שלום של נשיא מצרים עצמו, אנואר סאדאת.

"המחדל", שהוא הכינוי של הכישלון המודיעיני והמנהיגותי שאיפשר את פרוץ המלחמה בהפתעה, הביא, בסופו של דבר, להקמת ועדת אגרנט, להדחת כמה מבכירי צה"ל, ולהתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה. גולדה מאיר התפטרה, על אף שדו"ח הוועדה לא מצא אותה אשמה באופן ישיר.