על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתירה. האמת שעל טבעך העצמי הוא להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב. אם נעשת קצר נשימה האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על דברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת מטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה - יש לו קצוות משוננים, סלע זה - אחוז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. החיים הנחיים רק למען איזה מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הם המזינות את החיים, ולא פיסגתו. עליהם מתרחשת צמיחה של דברים, אולם כמובן, ללא הפיסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות כל שהן. הפיסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות וכך ממשיכים אנו הלאה. דרך ארוכה לפנינו... אין מה למהר... פשוט צעד אחר צעד.