הגמרא במסכת סוכה שואלת על הפסוק "פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה" וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? הגמרא נותנת שני פרושים לשאלה  זו:

א.      תורה לשמה היא תורה של חסד, ותורה שלא לשמה אינה של חסד.

ב.      תורה ללמוד וללמדה לאחרים זו תורה של חסד, תורה שאינה ללמד לאחרים אינה של חסד.

לכאורה יש כאן שתי השקפות למובן של חסד: תורה לשמה – בין אדם למקום, תורה הנובעת מאהבת ה'. ותורה ללמדה לאחרים – במישור שבין אדם לחברו, מתוך מגמה להיטב עם חברו. אך בדרי רבנו חננאל שם, אנו מוצאים חיבור של שתי הלשונות: תורה לשמה ותורה ללמדה לאחרים –זו היא תורת חסד, ותורה שחסרה את שני הדברים אינה של חסד.