שני ימים יש בארץ ישראל.

האחד, מימיו מתוקים ודגים חיים בו, כתמי ירק מפארים את גדותיו, עצים פורשים את ענפיהם מעליו ושולחים שורשיהם הצמאים לחוף מימיו המבריאים. לאורך חופיו משחקים ילדים.

נהר הירדן מביא אל הים הזה מים נוצצים שירדו מעל הגבעות, אנשים הקימו את בתיהם סמוך לגדותיו, והציפורים בנו כאן את קיניהן. כל בעלי החיים שמחים על שזכו לשבת במקום הזה.

נהר הירדן ממשיך לזרום דרומה ומשתפך לתוך ים אחר.

כאן אין זכר לדגים. עלה אינו רועד, ציפורים אינן שרות, ילדים אינם צוחקים, הנוסעים פונים מכאן ובוחרים בדרך אחרת, פרט למקרה שעליהם להוסיף וללכת קדימה. אויר כבד תלוי על פני המים, ואדם, חיה ועוף אינם שותים ממימי האגם.

מהו הגורם להבדל עצום זה שבין שני האגמים שאינם רחוקים זה מזה?

לא בנהר הירדן האשם. הוא מגיר את מימיו לתוך 2 האגמים. לא בסביבה שבה הם נמצאים האשם, ולא באדמה מסביב.

הרי מקור ההבדל, ים כנרת מקבל את מימי הירדן, אך אינו שומרם לעצמו. תמורת כל טיפה הזורמת לתוכו, הוא מזרים טיפה אחרת מתוכו. האגם השני ערום יותר, והוא אוגר את המים בתאווה של קמצן. הוא לא יוציא את המים מתוכו, כל טיפה הבאה אליו, הרי הוא שומר עליה.

ים כינרת נותן, על כן ים חיים הוא. הים השני אינו נותן מאומה, בני אדם קראו לו "ים המוות".

                                שני סוגי אגמים יש בעולם

                             שני סוגי אנשים יש בעולם ...         

(המחבר בלתי ידוע)