אני אוהב שוקולד

ועוגות גבינה

ומסטיק וסוכריות

ותות גינה

אני אוהבת ימי הולדת 

שקיות עם דברים טובים

ואת השמש ואת הירח

וגם כמה כוכבים

אני אוהב את החורף

את הקיץ ואת הסתיו

ואת האביב

ואת מה שעכשיו

אני אוהב את שגית

בעיקר עם צמות

ואת זאת עם הנמשים

ואת זאת עם הגומות

אני אוהב את אמא

ואת אבא גם

ואת שולה הגננת

ואת הדודה מרים

אני אוהב את אחי

וגם את אחותי

אבל הכי הכי הרבה

אני אוהב אותי!!!

כאן שאלה יפה עומדת לנגד לפנינו:

הן האהבה והנתינה באות כאחת,

האם הנתינה היא תולדת האהבה,

או להפך, האהבה באה מן הנתינה?

הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם, ייטיב לו.

אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא

-         אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם...

ועמוקה האהבה הזאת מאד.

הלא נראה מה שכתוב בספר תורת ד’  ..:"מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו..."כולם יחזרו מעורכי המלחמה, בלי הפרש,

יען אשר תדמה אהבתנו את פרי עבודתנו כאהבת אירוסין.

האהבה הזאת היא אשר תבוא מן הנתינה בלי ספק.