בס"ד

זה לא אני

רקע:

באמת שהגיע הזמן לעצור שניה ולבדוק איך היתה השנה, ולחשוב מה אני עושה עם החיים שלי.

תראו סה"כ זה החיים שלי, מה לא?

מטרות:

1.      החניך יבין את הצורך לעצור ולבדוק מה עשיתי השנה.

2.      החניך יבין שהוא ורק הוא אחראי לחייו.

מהלך רעיוני:

-          אנחנו כל הזמן רצים, לפעמים צריך לעצור ןלבדוק איפה אנחנו עומדים.

-          הנקודה הבסיסית השניה היא, שאני אחראי לחיים שלי.

שלבים:

1.      אני בא אם הוא בא

2.      סדר היום שלי

3.      האיש שלא עצר

4.      מי אחראי לחיים שלי?

5.      מי אשם?

6.      אסון המכביה

7.      סיכום

הערה:

לקחנו חלק ממה שנמצא בפעולות לשבטים הקטנים. אנחנו חושבים שזה יכול גם להתאים לכם. שינינו קצת את הסדר כדי שיהיה קצת יותר שיתוף של החניכים, והוספנו כמה הפעלות.

ת'אמת, פשוט אין לנו מושג מה מתאים לשבט שלכם. מה לעשות, תאלצו לקחת את מה שמתאים לכם, וכן, להוסיף גם משלכם.

שלב א': הצגה-"אני בא אם הוא בא"

נציג סיטואציה מוכרת. מדריך פונה לחניכים שלו שיושבים בשורה על ספסל, ומודיע להם על פעילות מיוחדת שאורגנה להם (הנושא לא חשוב).הראשון מודיע שהוא יבוא  אם זה שלידו יגיע (השני). השני יגיע רק אם השלישי יבוא, וכמובן שהשלישי יתייחס אלינו רק אם הרביעי מגיע. מתח, עכשיו הכל תלוי ברביעי. כדאי להשתמש בביטוי: "אני בא אם הוא בא", שוב ושוב. הרביעי לא יכול להגיע, ומיד כל החניכים ממציאים תירוצים בשרשרת. לשלישי כואבת השן, השני חייב לנסוע לאחותו והראשון מת מעייפות. המדריך ינסה לשכנע את החניכים שלו, ויטען שקבעו את הפעילות ליום שלישי רק כדי שהם יוכלו להגיע, והם ממש לא בסדר, וכו'.

אה, יום שלישי, למה לא אמרת ?? פתאום, הרביעי יכול להגיע, לשלישי כבר לא כואבת השן וכו' (תמיד הכל הולך בשרשרת אחרי הרביעי הקובע).

המדריך מתלהב ויסכם: "יופי, מעולה, יום שלישי הבא ב…   רגע, רגע , יום שלישי הבא?? הרביעי פתאום אומר שהוא לא יכול להגיע, השלישי עוד פעם מתחיל להתפתל מכאבים על הרצפה, אימא של השני קוראת לו וכו'.

ההצגה ממש מוצלחת (הרבה מדריכים העבירו אותה בכל מיני סניפים), אבל זה תלוי כמובן בחזרות מוקדמות ומדויקות על התירוצים. אם אין מספיק מדריכים להצגה, אפשר לשתף כמה חניכים, או שכל מדריך ישחק כמה תפקידים, וכל פעם יזוז מקום יחליף תחפושת כדי שהחלפת הדמות תהיה בולטת.

עדיין לא נסביר את המסר לחניכים שלנו (למרות שהקטע די ברור). הרבה פעמים כשאנחנו מבקשים משהו מחניך שלנו, הוא מסתכל ימינה ושמאלה לראות מה כולם עושים. אני הולך עם כולם.

שלב ב': סדר היום שלי

נציג ביחד עם החניכים את מה שתיארנו ברקע. סדר היום שלנו, והחיים שרצים כמו שעון מטורף.

נחלק לכל מספר חניכים (תלוי במספר החניכים), פתק עליו רשומה פעולה שאנו עושים במשך היום.

לדוגמא:

צחצוח שיניים, אכילה, למידה, כדורסל, העברת ערוץ טלוויזיה, שינה, דיבור בטלפון.

כל חניך או קבוצה יציגו את הפעולה שהם קיבלו. יש לדאוג שהם יציגו את הפעולה בצורה טובה. כדאי להביא להם עזרים (מברשות שיניים, כדורסל, כרית וכו') כדי להלהיב את החניכים.

המדריך יספר את סדר יומו, וכל פעם שהוא מזכיר פעולה, החניך / החניכים שהפעולה הזו "שלו"- יבצע אותה. בהתחלה נעבור לאט על סדר היום, ואח"כ נגביר את הקצב. כדאי גם לשנות את סדר היום כדי לשגע אותם קצת: קודם כדורסל, אחרי זה צחצוח שיניים…

שלב ג': האיש שלא עצר

אחד המדריכים (ואם אין מדריך נוסף, אז חניך) יתחיל ללכת מצד אחד של החדר לשני, בלי להפסיק. נספר לחניכים שיש אנשים שאף פעם לא עוצרים. הם לא עוצרים גם כשהם נתקלים במכשול (נניח כסא או ספסל לפני המדריך שצועד, והוא יטפס עליו). הם לא עוצרים כשהם עייפים (המדריך יעשה תנועה של אדם עייף). הם לא עוצרים בקיץ (שמש כרקע), ובחורף (נשפוך עליהם קצת מים).

הם לא עוצרים גם כשכדור פוגע להם בראש (…), הם לא עוצרים גם כששואלים אותם שאלה.

הם אפילו ישנים תוך כדי תנועה. הם לא עוצרים גם באדום (רמזור אדום), הם פשוט ממשיכים לדרוך במקום, ומחכים לרמזור ירוק.

הם לא עוצרים, לא בלילה, ולא ביום. הם גם אוכלים בהליכה, ומקנחים את האף בריצה. כשנגמר להם הכוח, הם זוחלים בריצה.

אבל לפעמים גם הם עוצרים כדי לבדוק מה הם הספיקו, ומה לא, לאן הם הגיעו ומה הם פספסו. מסתכלים אחורה כדי לדעת לאן צריך להתקדם קדימה (כדאי לתת למדריך מפה כדי שיבדוק לאן הוא צעד ולהיכן הוא צריך להגיע).

המדריך ימשיך ללכת מצד לצד, ואנחנו נעביר את המסר בחזרה לחיים שלנו-

כל אדם צריך לפעמים לעצור ולבדוק במה הייתי טוב - ובמה לא, מה הצלחתי ומה פקששתי. להסתכל מה עשיתי אתמול, כדי להחליט מה לבצע מחר.

הערה: אפשר להסתפק באחד השלבים, ב' או ג' - המסר שלהם דומה. כרגיל (ואפילו כבר נמאס לכתוב את זה), תבדקו מה מתאים לחניכים שלכם.

שלב ד': מי אחראי לחיים שלי?

נחלק לחניכים את המשפטים הבאים:

  ¨         יש מורים שאף פעם לא יתנו ציון טוב, אפילו אם מאד נתאמץ.

  ¨         הטלת מטבע היא דרך טובה לקבלת החלטות.

  ¨         רוב האנשים מקבלים עבודה בגלל פרוטקציה.

  ¨         "לאזרח הקטן", אין כמעט השפעה על החלטות הממשלה.

  ¨         בשביל להצליח צריך לעבוד קשה.

  ¨         כל כשלון שלי, תלוי רק בי.

  ¨         יש אנשים שפשוט אי-אפשר להתחבר איתם.

  ¨         אין תלמיד שלא מסוגל ללמוד.

  ¨         כל התכונות שלנו הן תכונות שנולדנו איתן.

כמובן, שאפשר לחלק לכל חניך כמה משפטים, או לחלק את אותו משפט כמה פעמים, הכל תלוי במספר החניכים.

נניח על הרצפה שתי כרטיסיות עליהן רשום: "מסכים", ו"לא מסכים". כל חניך יקום בתורו, ויניח את הפתק שלו מתחת ל"מסכים", או ל"לא מסכים". נבקש מהם להסביר למה הם מסכימים,  או לא.

נבדוק מה התאסף סביב ה"מסכים", וסביב ה"לא מסכים". האם החניכים שלנו חושבים שהם שולטים על מה שקורה להם, או שאולי תמיד יש להם תירוצים שמישהו אחר אשם (המורה, הפרוטקציה, החבר, התכונות שלי…). יש לנו נטייה טבעית לחפש אשמים.

נבדוק מה הם עשו , אבל נסכם את השלב הזה רק בהמשך.

כמובן, כמובן, תחברו משפטים שלכם שמתאימים לחניכים שלכם. המשפטים האלה התאימו למדריכות של שבט הרא"ה ברמת - חן. לא בטוח שהם מתאימים לכם. העיקרון של המשפטים הוא לבדוק האם אני זורק אחריות על אנשים אחרים.

שלב ה': מי אשם