בית שני ותרומות ומעשרות

הקדמה היסטורית

בשיבת ציון בתחילת תקופת בית שני חזרו לא"י בראשות זרובבל שהוא צאצא למלכות בית דוד כ- 5% מהגולים. מנהיגיהם הרוחניים היו עזרא ונחמיה. בבית שני רמת שמירת מצוות הייתה גבוהה יותר, מאשר בית ראשון, עזרא ונחמיה טיפלו בנישואי התערובת, בשמירת שבת וקיום כל התורה. בשיבת ציון, התחייבו שוב בקיום מצוות התלויות בארץ.

בתקופת בית שני, אנשי כנסת הגדולה ראו ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך", תרה שבע"פ החלה להישכח, וראו צורך לכתוב את ההלכות, שבשלב מאוחר יותר רבי סידר אותם במשנה.

דבר זה גרם לשינוי משמעותי ביותר בתפיסת בית המדרש. עד אז ספריית ביהמ"ד היתה ארון קודש בלבד, ומאז החלו להופיע ספרים. בתקופה זו עברו אנשים מלימוד בע"פ מפי הרב ללימוד מתוך טקסט.

לה' הארץ ומלואה

"כיוון שהייתם טובים מ… תקבלו סוכריה על מקל" – לעשות טקס מהברכה.

"למה צריך לברך, אני הבאתי לכם את הסוכריה לא ה'" – כי הכל שייך לה'.

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - כאילו נהנה מקדשי שמים, וכתיב: "לה' הארץ ומלואה". רבי לוי רמי: כתיב "לה' הארץ ומלואה", וכתיב: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם!" לא קשיא, כאן - קודם ברכה, כאן - לאחר ברכה.

אמר רבי חנינא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

הברכה = נטילת רשות מה' לאכול, וברכה אחרונה = אמירת תודה.

צדקה = מלשון צדק, מה צודק בלקחת משלי ולתת לאחר? 

משנה מסכת אבות פרק ג משנה ז

רבי אלעזר איש ברתותא אומר: תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים א' כ"ט) "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".

שדה = יותר משמעותי מכסף, כי הקשר לה' יותר גדול בשדה, כי הגידולים תלויים במים שה' מוריד. (לא רק החקלאי אלא גם לאוכל הפירות, יש קשר יותר גדול לה'), לכן חוץ ממצוות צדקה שיש בשאר הרכוש, יש מצוות מיוחדות בפירות.

הסבר על התרומות, באמצעות הנספח שיחולק לכל חניך.

לחלק להם סוכריות קטנות, ולתרגל איתם הפרשת תרומות ומעשרות.

Trumot and Ma’asrot

במדבר פרק יח

(כו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ד' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:

(כז) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:

(כח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ד' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ד' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

How does it go?

The Trumot we give are:

__________________ = Fruit which the owner gives to the Cohen.

__________________ = 10% of the fruit which the owner gives to the Levi.

__________________ = 10% of the above which the Levi gives to the Cohen.

__________________ = 10% of the rest of the fruit that the owner takes to

Yerushalayim, and eats there

(Only in the years: 1,2,4,5 to the Shmitah)

__________________ = {The same} 10% from the rest of the fruits that the owner

            gives to the poor.

                                                (Only in the years: 3,6 to the Shmitah)