נכתב על ידי: נתנאל אפק

ניתוח מדרשים על פרשת שלח

            פרשת שלח הינה פרשה המעוררת שאלות רבות עד אין סוף. אחד מן הנושאים הנדונים בפרשה הוא חטא המרגלים והוצאת הדיבה. פרשנים, ראשונים ואחרונים כאחד, העלו שאלות רבות על הנושא: למה המרגלים נשלחו? מי שלחם? למה דווקא מרגלים אלה נשלחו? מה היה החטא? מי בדיוק חטא והיכן בתהליך? ועוד שאלות רבות ומגוונות. המדרש לעומת זאת בוחן את העניין בצורה שונה במקצת מהדרך של הבנת הפסוקים לפשטם ומציאת פרטיו של הסיפור. על ידי המדרשים על פרשת שלח )או חטא המרגלים בפרט( אפשר לראות איך הבנת המדרש על נושאים שונים מראה אי-הסכמות באופן אחד, אך באותה שעה הסכמות באופן אחר.

            "שלח לך אנשים" (יג, ב) - מדרש א' תופס את המילה "אנשים" באופן יותר מפשוט: במדרש קודם צוטט הפסוק "מקצה רגליים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל" (משלי כו') והמדרש הניח ש"כסילים - אלו מרגלים". לעומת זאת, מדרשנו מעלה את השאלה "וכי כסילים היו מרגלים?!?" ההנחה הכאילו מובנת מאליה שהמרגלים נשלחו כשהם היו כסילים נראה מוזר למדרש שמשווה את הפסוק במשלי לפסוק בסיפורינו "'שלח לך אנשים' - בכל מקום שנאמר 'אנשים' - בני אדם צדיקים הם!". איך המרגלים היו יכולים להיות גם כסילים וגם צדיקים בעת ובעונה אחת? מצד אחד מגיעה הטענה: וכי לא התבצע החטא?! מובן מאליו שהיו כסילים! אך מהצד השני מופיע הוויכוח: האם הם לא נבחרו ונשלחו על ידי משה?! מובן מאליו שהיו הם צדיקים! בעיה. המדרש רק מוטרד בגלל העובדה שסוף הסיפור ידוע. כשהמרגלים נשלחו לא היתה כל ידיעה (לפחות לא על ידי בני אדם) שהמשימה הולכת להיכשל. הבעיה צצה, אפוא, רק כשיודעים את התרחשויות הסוף וחטא המרגלים. מדרש זה פותח אפשרות  בשביל המשימה לעבוד - המרגלים נשלחו צדיקים, ואכן היה להם פוטנציאל אפשרי להשלים את המשימה בשלום. 

            בניגוד מה למדרש זה, מדרש אחר העוסק בפרשיה שקדמה למרגלים מראה כיוון חשיבה שונה. "ותדבר מרים ואהרון במשה" (יב, א) - מדרש ב' עוסק במסר המוחמץ, שהיה אמור להילקח ממעשה הלשון-הרע של מרים ואהרון, אך לא ניתפס. המדרש אומר ש"לפיכך סמך הקב"ה עניין זה לזה... שידעו הכל עונשו של לשון הרע." מה זאת אומרת? האם מרים ידעה שהמרגלים עתידים לחטוא ולכן הוציאה דיבה על אחיה כדי ללמדם? הזה אפשרי?! המדרש לא אומר שמרים עשתה זאת בכוונה כדי ללמד את המרגלים עונש, או אפילו כדי להראות לבני ישראל את הלקחים, אך דווקא שהקב"ה סידר את זמן המאורעות כך שייצאו אחד לפני השני, וכדי שהמרגלים יוכלו ללמוד מה העונש הצפוי להם אם הם יחליטו לומר לשון הרע על הארץ. זה אומר שמדרש זה, בניגוד למדרש הקודם, נתן פתח צר מאוד למשימה העתידית לעבוד. המדרש הקודם הניח שהמרגלים מסוגלים להביא דו"ח טוב על הארץ (מכיוון שנשלחו צדיקים), אך מדרש זה אומר שהמרגלים היו עתידים לחטוא - בכל מקרה. הקב"ה ידע שהמרגלים השלוחים עתידים לחטוא, ובתור נסיון אחרון לעצור אותם הוא זימן את מעשה מרים בדיוק לפניהם כדי שילמדו לקח - אך הם לא למדו את הלקח, ולא עמדו בניסיון.                                       

למרות שני מדרשים אלו, מדרש אחר עדיין מציג שיטה אחרת לראיית החטא או לראיית האפשרויות שהיו פתוחות בפני המרגלים (ומעט מעניין הבחירה החופשית). "אלה שמות האנשים" (יג, טז) - שואל המדרש: מה היא החשיבות הגדולה של רשימת שמות המרגלים? האם היתה לזה איזושהי משמעות? איננו אפילו מכירים את שמות אלה בתור נשיאים קודמים (רשימות קודמות של נשיאים היו מורכבות משמות אחרים)! וחוץ מזה, האם הם לא היו רשעים? למה שנעבור על שמותם? למה?! ובכן, המדרש עונה ששמותם הראו על גודל רשעם - "ששמותם ומעשיהם כעורים". עדיין, ישנו צורך להשוות את נקודת הראות של מדרש זה למדרשים הקודמים: בניגוד למדרש א' שאמר שהיתה אפשרות הצלחה, ואפילו מדרש ב' שאמר שהיה פוטנציאל חלש לתוכנית - מדרש זה, מדרש ג', אומר שמתחילת התכנונים לא היתה שום הצלחה לתוכנית. מהעובדה שהוא שואל אם שמותם שינו משהו, ותשובתו שהם מראים על גודל רשעם, ניתן לראות שמדרשנו בא מהעמדה שעצם הבקשה למרגלים היתה חטא בפני עצמה, מכיוון שניתן לראות איך התוכנית היתה עתידה להיכשל מההתחלה. (ניתן להיכנס לשאלה הברורה: אז המרגלים נבחרו בלי היכולת לשנות את טבע המשימה? בלי היכולת להצליח את המשימה? אך זהו נושא של עבודה אחרת, בפני עצמה.)

            מדיון זה נגררות המחשבות לשאלה אחרת, שהעסיקה פרשנים רבים והיתה שורש מחלוקת גדול בין רש"י והרמב"ן: האם תוכנית המרגלים יכלה לעבוד או לא? לפי רש"י, כל שלב בפרשיית המרגלים היה הכנה לחטא עצמו או לעונש הצפוי, ובוודאי שאז עצם הבקשה היתה לא טובה. לעומתו הרמב"ן מחזיק את העמדה שחטא המרגלים לא היה חייב להתרחש - היה לו פוטנציאל אפשרי: כל שלב עד החטא עצמו (שהוא בפני עצמו דיון ארוך מתי התרחש) היה נסיון של מישהו (ה', משה, או יהושע וכלב) להציל את המשימה או ללכת לפי תוכנית משה המקורית. לפיכך, בעצם הבקשה עצמה לא היתה בעיה, אך כשהמרגלים בחרו להוציא דיבה בפני העם, או אז התחיל חטא המרגלים האמיתי.

            אם מסתכלים על תכלית המדרשים עצמם והמסרים שהם מנסים להעביר גם אפשר  לראות קשרים ברורים. מדרש א' מלמד שהמרגלים כמובן היו צדיקים כשנשלחו, אך "עשו עצמם כסילים" וגרמו לכך שהמשימה תיכשל. מדרש ב' מלמד שהמרגלים לא רצו ללמוד דוגמא ממרים ולכן דווקא כן אמרו לשון הרע והוציאו דיבה על הארץ, מכיוון שהם לא רצו לראות את הלקח הברור, והעדיפו ללכת בדרכם שלהם, המלאה חטאים. מדרש ג' מראה איך למרות שהתורה עוברת על כל שמות המרגלים זה לא כדי להראות שהם צדיקים - להפך, זה כדי להראות ששמותם מראים מי שהם באמת בפנים, "ששמותם ומעשיהם כעורים". בניגוד למקרים אחרים בתנ"ך כשהשמות לא בהכרח הוציאו את טבע האדם אל האור - שמות נאים ומעשים כעורים וההפך - כאן הם דווקא כן עשו זאת. מהו החוט המחבר בין כל אלה? האם יש רעיון יחיד שמחבר בין שלוש גישות שונות אלו? ובכן, ההיגיון מכריח את הדעת לחשוב בכיוון מחשבתם וכוונתם של המרגלים.

            מערך הקישורים בין מדרשים אלו יכול להיווצר כשחושבים על מה היה טבע המרגלים: האם הם היו טובים? רעים? טובים מההתחלה ורעים בסוף? אפשרויות אלו מוצגות במדרשים, וכמובן שתשובה מוחלטת לא מוצגת לשאלה - אחרי הכל, תפקיד המדרשים שניתחנו הוא ללמד לקחים ולהעביר מסרים, ולאו דווקא להסביר דברים מסוימים בפשט, או בכלל לתת תשובה ברורה לשאלה. אך בכל זאת, הקשר המובן בין המדרשים, הוא מסרם של המדרשים, או הבעיה הראשית של חטא המרגלים: למה הם עשו את זה? או: איך זה יכול היה לקרות? מדרשים א', ב', וג' מנסים להביא תשובות לשאלות אלה תוך כדי לימוד שיעורים על התנהגות וחיים. זה רק מראה איך כשמסתכלים לעומק דבר מסוים, במיוחד דבר שנראה מוזר ולא מובן במבט ראשון, מוצאים הרבה יותר דברים ולקחים במבט עמוק יותר. זה עניין הלמידה בחיים: המדרשים מראים איך אפשר לקחת סיפור פשוט לכאורה, ולהפוכו לגלגל מסתובב של אפשרויות אין-סופיות ולהצגת בעית הפשט הנצחית: האם מה שכתוב בטקסט זה באמת האמת היחידה או שאפשר לחקור ולמצוא מליון אמיתות בתוך סיפור יחיד?...