מבוא:הסיבה הראשונית לכך שצריך להעדיף את תוצרת הארץ היא העבודה שכשאנחנו קונים מתוצרת הארץ אנחנו מסייעים לכלכלה הישראלית(כלומר לעצמנו),וכשאנחנו קונים מתוצרת חוץ אנחנו מסייעים לכלכלת מדינה אחרת.

בפעולה זו ננסה להסביר לחניכים-דרך משחק-כיצד מתרחש תהליך הקניה,מהשלב של ייצור המוצר במפעל,ועד לשלב שהמפעל מצליח ומספק תעסוקה לעוד עובדים ישראלים-בזכות זה שקנינו מתוצרת הארץ.

הפעולה מיועדת לילדים בגלאי-10-13 המערך הראשון הוא ליום חול והשני לשבת .

מטרת הפעולה-להבין שכאשר אנחנו קונים מוצרים מתוצרת הארץ אנו מחזקים את עצמנו,וכשאנו קונים מוצרים מתוצרת חוץ אנחנו בעצם מחלישים את עצמנו.

מהלך הפעולה-הפעולה מתבצעת על ידי משחק שמסמל את התהליך שעובר מוצר כלשהו מהזמן שמייצרים אותו בבית החרושת ועד שהקונים מוצאים אותו על מדפי החנויות.החניכים יהיו האנשים שאחראים על ייצור המוצר,והמדריכים יהיו הקונים,שמשלמים עבור המוצר בכסף מדומה,או בצ'ופרים(סוכריות,מסטיקים וכו') ב"כסף" שישולם עבור המוצר יוכלו החניכים לשלם ל"עובדים"(שהם עצמם).

שלב א':

נחלק את החניכים לפחות ל-2 קבוצות עבודה,כדי ליצור תחרותיות ומוטיבציה.אפילו אם  בפעולה נוכחים שני חניכים-כדאי שכל אחד מהם יהיה "מפעל" בפני עצמו.

כל קבוצה תוגדר כמפעל המייצר נעליים או כריכוני שוקולד(לפי בחירתכם המדריכים, אבל כל הקבוצות אמורות ל"ייצר" מוצר זהה,כדי ליצור תחרות ברורה).כל קבוצה צריכה לחלק את חבריה בצורה כזו שתפיק כמה שיותר מוצרים בזמן שאתם,המדריכים,תקציבו להם.

שלב ב':

נדגים לחניכים פעם אחת איך "מייצרים" את "המוצר". לפניכם הוראות לשתי אפשרויות-"נעליים" או "חטיפים", אבל מובן שאתם יכולים להפעיל את דמיונכם הפורה ולהמציא "מוצר" אחר.

אפשרות1-נעליים: נעלי תנועה(על משקל חולצת תנועה) המיוצרות במפעל הישראלי "סיניפונית". תנו לחניכים להיות מקוריים ולהמציא לנעליים שם מסחרי,וגם להחליט אילו סוגי נעליים הם רוצים לייצר.

אפשרות 2-כריכונים:

מדובר ב"חטיפים" פשוטים וקלים להכנה. מותר ורצוי לשפר ולשכלל אותם. גם כאן תנו לחניכים לבחור את שם המוצר וכו'.

החומרים הדרושים:

*ביסקוויטים פשוטים.

*שוקולד למריחה.

*סכינים למריחה.

*ניירות צלופן.

*מספר זוגות מספריים.

אופן ההכנה:

1)מניחים שני ביסקוויטים,זה לצד זה.

2)מורחים ממרח שוקולד על אחד הביסקוויטים.

3)מניחים את הביסקוויט השני ויוצריך כריך

4)עוטפים היטב בנייר צלופן ושולחים ל"שיווק".

שלב ג':

נחלק לחניכים את "חומרי הייצור", ונקציב להם זמן (בערך רבע שעה,פחות או יותר-לשיקולכם).תוך כדי ה"ייצור" אתם,המדריכים,תשמשו כ"בקרי איכות" ותסתובבו בין החניכים כדי לעודד אותם,וגם כדי למנוע השחתת ציוד\מזון ומריבות.

שלב ד':

כל קבוצה צריכה להיות מוכנה בזמן עם ה"תוצרת" שלה מסודרת ב"חנות המפעל",ולשווק אותו.אפשר להוסיף תחרות בה כל קבוצה צריכה להכין פרסומת ו\או להכריז על מבצעים-הכל כדי למשוך את הקונים(זה אתם) ולשכנע אותם לקנות דווקא מהם.

שלב ה':

לאחר שתעברו ב"חנויות" ותבחנו את המוצרים, תודיעו לחניכים שהחלטתם מה אתם בוחרים לקנות. הוציאו את ה"כסף" שהכנתם, ותודיעו לחניכים ששמעתם ששבט אחר בסניף(לא משנה איזה),מכין גם הוא מוצרים כאלה,והחלטתם לקנות אותו מהם.

             אבל....

לפני שהחניכים מתנפלים עליכם(או סתם מורחים עליכם שוקולד),חשוב להסביר להם שאתם לא פונים לשבט אחר,אלא זהו רק משל.כמו שחשוב לבחור דווקא במה שהשבט הכין,כך חשוב לקנות דווקא מוצרים מתוצרת הארץ,ואפילו יותר מכך:

החניכים ראו שלא פשוט לייצר.צריך להשקיע הרבה מחשבה ועבודה,ובמפעל אמיתי משקיעים גם המון כסף.האנשים שעובדים במפעל מקבלים משכורת תמורת עבודתם,ומזה הם מפרנסים את משפחותיהם. התהליך הוא פשוט:אם אנחנו קונים מתוצרת הארץ,המפעל מרוויח ,יש לו כסף לשלם לעובדים וגם להעסיק עובדים חדשים,כי הוא צריך לייצר עוד.אם אנחנו קונים מתוצרת חוץ,מרוויחים מזה פועלים שהם לא מהארץ שלנו.מה כן קורה בארץ שלנו? אנחנו לא קונים,המפעל מפסיד,אין לו כסף לשלם לעובדים והוא נאלץ לפטר עובדים,כי התוצרת לא נמכרת.

שלב ו':

"ספרית מלאי מתוצרת הארץ"  בלי יחס לתוצרת חו"ל.  אפשר לחלק להם דפי מלאי למלא ואחר כך אפשר לראות א:  כמה דברים יש להם בבית מהארץ, וב: שיראו מהחברים שלהם שיש עוד דברים שאפשר לקנות תוצרת כחול לבן.

סיכום:

 כשהמדריכים בוחרים במה שהחניכים עשו, הם נותנים להם תחושה טובה שההשקעה השתלמה.כשהמדריכים בוחרים במה שעשו חניכים משבט אחר, הם פוגעים בחניכים שלהם. כשאנחנו קונים מתוצרת הארץ,אנו מספקים פרנסה לישראלים רבים. כשאנחנו קונים תוצרת חוץ,אנחנו בעצם פוגעים בפרנסה של ישראלים רבים.

הערה:

חשוב להדגיש לחניכים שלא תמיד חייבים לקנות מתוצרת הארץ. יש גם מקרים אחרים, כמו לדוגמא שתוצרת חוץ זולה בצורה משמעותית, או שהמוצר מתוצרת חוץ מתאים לנו יותר מתוצרת הארץ.הרעיון בגדול הוא לעודד קנייה תוצרת הארץ.(בתנאי שמדובר בהתאמה לצרכים ולא בבחירה בגלל "סטייל"-על כך נדבר בחלק השני)