תורה ועבודה והתמזגותם בתנועת בני-עקיבא -

הרב צפניה דרורי

(דברים שנכתבו לזכר תלמיד הישיבה ינאי ויינשטוק הי"ד

ופורסמו לכבוד שבת הארגון תשס"א.)

1.      תורה - דרך התורה והמצוות, עבודה - לבין העם והארץ.

2.      העבודה כערך של עבודת כפים.

3.      "תורה" - ישיבות ולימוד, "עבודה" כתיקון חברתי.

4.      בני-עקיבא במשברי התקופה.

5.      דרכי תיקון.

תורה ועבודה נזכרים כאחד, בדברי המשנה. "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א', ב').

בדברי המשנה מצאנו את הלגיטימיות לחבר את הערכים האלה: תורה, עבודה וגמילות חסדים, כשווי ערך, המשלימים ומחזקים זה את זה.

למרות שרבים מפרשני המשנה למדונו כי ה"עבודה" בלשון המשנה כוונתה לעבודת ה' בקורבנות ובתפילה ובהסתמך על דברי חז"ל: "ולעבדו בכל לבבכם - זו תפילה", אין זה גורע מאומה מפרשנותה של תנועת בני-עקיבא. עיון והבנה עמוקים יותר בדברי חז"ל יבארו שה"עבודה שבלב" אינה רק עבודה רגשית בלב האדם, כי אם שעבודת התפילה מסייעת לקב"ה בקיום עולמו. בתפילתנו אנו מבקשים על הגאולה וגם מביאים אותה. האדם פועל עם א-ל ומסייע לה' בעיצוב עולמו.

תפילותינו מביאות לתיקון העולם והתעלותו אל ה'.

תורה- דרך התורה והמצוות, עבודה - לבנין העם והארץ

פרושה המילולי של המילה "עובד" כפי שנזכר בבראשית ב' ט"ז, שהאדם הושם בגן עדן "לעובדה ולשמרה" - לעבוד בעולם ולתקן אותו. להשלים את מעשה בראשית ולהביא להגשמתו של רצון ה'.

רועי ישראל נקראו בשם "עבד ה'": משה רבינו (יהושע א', א') ויהושע (יהושע כ"ד, כ"ט). שניהם עשו את עבודת ה' בשלמות עד שנקראו על שם עבודתם "עבד ה'".

מה ייחד שני רועים אלה? שניהם חברו בחייהם את הוראת התורה ואת ההנהגה הלאומית של ישראל, לבנין העם והנהגתו, כיבוש ויישוב הארץ.

עבודת ה' היא הפעולה לבנין עם ישראל והנהגתו לארצו. וכן גם דוד המלך זכה בשם "עבדי" מהיותו עוסק בישועת ישראל ככתוב: "ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל" (שמואל ב' ג', י"ח).

בבני-עקיבא ביטא צמד המלים "תורה ועבודה", הדרכה לאורח חיים של קיום תורה ומצוות ו"העבודה" כמימוש מעשי בפעולות לבנין האומה והארץ.

התנועה חינכה את חבריה להיאבק באורח החיים החילוני שהלך והתפשט בעולם. התנועה חינכה את חבריה לעסוק בישוב הארץ, בעליה לארץ ישראל והפיכתה לארץ זרועה ונעבדת.

מקובלנו מבית מדרשו של הגר"א: "כל האומר אין לי אלא תורה - גם תורה אין לו". התורה מחייבת שלמויות נוספות: בדרך ארץ, בעבודת העם והארץ. בלעדיהם מושג התורה יישאר ללא עוצמות וחיים.

בלמעלה מ- 70 שנותיה, נשאה בני-עקיבא את דגל "תורה ועבודה" כתנועה מגשימה.

היא יכולה להתפאר, כי עמדה בהצלחה במשימת חינוך הנוער לחיי תורה. בבניית חברה שומרת מצוות המקרינה את רוחה בארץ כולה.

העבודה כערך של עבודת כפים.

התנועה עמדה במשימת ה"עבודה". חניכיה השתלבו במשימת ישוב הארץ וגם הרחיבו את ה"עבודה" להחזרת העם לחיי עבודה ועמל כפים, בהתיישבות, גם בעיר. זאת מתוך הכרת דברי חז"ל והערכתם: "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים" ו"גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מ"ט ע"ב).

ההגות בערכי התורה והעבודה הועמקה בלב החניכים. דברי המשנה "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב', ב'), התפרשו בדברי המהר"ל, שלא יכולה להיות שלמות רוחנית ולמדנית אם לא תהיה עמה התעסקות בפועל ביישובו של עולם. אי תיקונם של שני הצדדים במקביל ישחית ויקלקל את עולם התורה וידרדר את הפרט והכלל. יגרור אחריהם נפילה מוסרית ועוון.

"תורה" - ישיבות ולימוד, "עבודה" כתיקון חברתי

במשך השנים הורחבו צדדים של תורה ועבודה. ניכרת בזה השפעתם של גלים מהחברה הישראלית המתחדשת. כשבתנועות הפועלים הודגשה העבודה כבשורה לשינויים החברתיים הנדרשים בחברה העולמית, הדברים השפיעו גם על בני-עקיבא. ברם בתוכנו הם לבשו בגדי קודש. הודגשו הצד המוסרי שבהם, כמו ההגשמה דווקא בקיבוץ מצד ערכיותו המוסרית. הודגשה השותפות הרעיונית שלנו עם חילוניים ערכיים, בבניין חיי משק וחיי חברה הגונים יותר.

חלפו עשרות שנים, הרעיון הסוציאליסטי הלך ונמוג, ב"זכות" אבדן זכויות האדם

ברוסיה, והאנטישמיות של העולם הקומוניסטי.

הרעיונות המתיישנים של "עליונות" מעמד הפועלים הלכו ופחתו. תנועות הנוער החילוניות איבדו את רוחן, רוחה של בני-עקיבא דווקא התחזק. התנועה התחזקה גם בהגשמת מטרותיה. ההנהגה הדגישה את ערך הלימוד והשקידה בישיבות. הוקמו ישיבות תיכוניות וגבוהות. חניכי בני-עקיבא מילאו את המסגרות האלה בעולמם המאוזן.

"התורה" התפרשה מעתה כעולם רוחני שמרומם את האדם. כשאיפה לחיות בתוך עולם של קדושה. ומתוך עמל תורה לשאוב כוחות לחיי תורה ולמשימות לאומיות.

ו"העבודה" - בתחילתה הודגשה כהתמסרות לעבודת האדמה ובהמשך כהתמסרות לעבודת האומה. להקמת יישובים ברחבי ארץ ישראל. לפיתוח קהילות ייחודיות במושב, בקיבוץ ובישובים קהילתיים ולנתינה חברתית בכל משימה נדרשת.

גם כשהנח"ל ירד מחשיבותו, חברי בני-עקיבא השתלבו בצבא בתפקידים חשובים. תנועת בני-עקיבא חברה אל בוגריה ב"גוש אמונים" והתקשרה אל דגל המאבק למען שלמותה של ארץ ישראל. העבודה מתפרשת בנשיאת עול הגאולה בכל החזיתות הנדרשות.

בני-עקיבא היתה לתנועת הנוער הגדולה בארץ, כשהיא מלאה רצון לשאת בעול התורה והעבודה. עושרם של שני צדי ה"לוחות" של התנועה, משתקפים יפה בכל תחומי החיים של מדינת ישראל, וגם של קהילות רבות בחו"ל.

נתחזקה הרגישות לקהילות חלשות בערי הפיתוח. התנועה יצרה כלים להיות מעורבת בערי הפיתוח, שמינסטים לערי פיתוח, גחל"ת וקומונריות שנמצאים בכל אתר ומסייעים לאיחוד העם, בני-עקיבא בנתה חברה רבת אמונה בשליחות ובאתגרים העומדים לפניה.

בני-עקיבא במשברי התקופה.

משברי הדור בשנים האחרונות לא פסחו גם על התנועה. במוסדות הוותיקים ביותר נאבקים עם תופעות חדשות. וגם במחנות התנועה נכרים סימני עייפות במתח הרוחני שאפיין את התנועה.

אפשר להאשים את התקופה, את הטלביזיה, או את המתירנות והגסות שברשות הרבים.

מאידך ראוי להתבונן כי החלק המכריע של חניכי התנועה הוא טוב, מבקש דעת ומבקש אתגרי מעשה. יש לחפש את הדרך בתקופה זו להחזיר לתנועה אתגרים שיכבשו גם את לב הנידחים ממנה.

למדנו במשנתו של מרן הרב קוק זצ"ל שבדור גאולה יש נשמות גדולות יותר, ומפני זה גם הכפירה בדור כזה אינה כפירה של פריקת עול, אלא כפירה של זעקה נגד חיים שאין בהם משמעות, נגד תפילה שאין עמה שאר רוח אמונה ודבקות. נגד תורה שגרתית חסרת אורה וחידוש.

הרפואה למחלות הדור והנוער היא העמקת החזון וליבוי האמונה והדבקות.

דרכי תיקון

בסניפים יש ניסיון לערוך תפילות בסגנו חדש-ישן של הרב קרליבך ז"ל. אל הנסיונות האלה יש להתייחס כפי מה שהם. לא לדחות אותם בפחד מפני חידוש, כי אם להעמיק אותם. אם ניצור תפילה עמוקה אמיתית ומשמעותית יתברר לנו שהרחוקים ימהרו להשתלב. הננו רואים זאת בתחום הלימוד אצל תלמידים אדישים וציניים, כשהתלמיד שומע שיעור רציני הוא מיד מתרשם, השיעור ה"מגניב" (כלשונו) מושך אותו, כי התוכן האמיתי והעמוק מדבר ואילו השגרה השטחית דוחה ויוצרת מרד.

המכינות, ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הוכיחו בעליל שהן יכולות לחזק את חולשות השגרה של המסגרות וגילאי התיכון. הר"מים הטובים מצליחים בתקופה קצרצרה להכניס את בוגרי התיכונים לעולה של תורה וזה מוכיח כי הנוער "שייך". הפגם הוא באוירה של חוסר עומק שהיתה קודם. צריך "ללכת בגדול" בכל תחום, זה התיקון. אנו מוצאים היום חניכים המבקשים תשומת לב בסממנים של עגיל באוזן או צמה גברית, שער פרוע מקיף ראש. כל אלה הם מחאה בשגרה, זעקה לחפש ביטוי, שינוי, יחוד. המציאות ה"שבלונית" יוצרת משבר. כל אלה הם זעקות מחאה ונטישה. נפשות רגישות צריכות מזון ראוי להם ואת זה צריך לתת ע"י אנשים גדולים הראויים לכך.

בני-עקיבא צריכה להציג אתגר לפני חניכיה, לעורר סקרנות. היא צריכה להציג דמויות הזדהות שיכולות להיות דוגמא להגשמה ולצניעות.

יש לנו ב"ה דוגמאות נפלאות בין בוגרינו הוותיקים בהתיישבות ובערים וגם בצעירים. חברינו בנצרים, בכפר דרום, בחברון ובכל רחבי חבל עזה, יהודה והשומרון. בוגרי בני-עקיבא בעולם התורה, בישיבות. מרביצי תורה שכל חותם אישיותם אמת. את כל אלה צריך לציין להעלות לפני החניכים, להכיר לחבב ולהעמיד על נס התנועה.

מעל כולם אנו חוסים תחת דמותו של רבי עקיבא - לכולנו הוא מבטא את התורה הגואלת. הוא שהעמיד את כל התורה שבעל פה. הוא גם שהנהיג את אלפי תלמידיו לגאולת ישראל במרד בר כוכבא.

אהבת ה' שלו ואהבת האדם שלו, יחד עם אהבת ישראל והציפייה לגאולה שלו משתלבים בחניכינו.

הוא היה אומר "חביב אדם שנברא בצלם [אהבת אדם]. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום [אהבת ישראל], חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה" [אהבת תורה] (אבות ג', י"ד). הוא שלימד מבשרו מה כוחה של תורה לעשות ואיך מתהפך עם הארץ לגדול העולם. הוא המבטיח לנו שלא יידח ממנו נידח. רק נדע להשקות את כולם תורה בגדלותה ובאמיתותה.

מתוך מסירות נפש ואהבה לכלל ישראל, תנועת בני-עקיבא תהיה כח מוביל לגאולה השלמה.