הרעיון:

מסע בעקבות החלומות/הכיסופים/הגעגועים של העם היהודי במשך השנים לירושלים באמצעות ערב המשלב מתודות שונות.

ערב בנושא "חולמים ירושלים"

הרעיון:

מסע בעקבות החלומות/הכיסופים/הגעגועים של העם היהודי במשך השנים לירושלים באמצעות ערב המשלב מתודות שונות.

הערב יכול להתקיים במסגרת בית ספרית, תנועתית ואפילו קהילתית.

הכנה:

חלוקה לקבוצות- כל קבוצה תכין קטע מסוים לפי מתודה מסוימת:

משחק, שירה, אומנות, וידאו, קטעי הקראה, ריקוד, אירוע הסיום.

תפאורה:

קבוצת האומנות תעבוד על התפאורה של הערב שיכולה לכלול קטע מחומת ירושלים עם מגדל דויד כאשר מסביב הרים.

כל הר יואר בשלב מסוים של הערב ככל שנתקדם במסע ההיסטורי של ה"כיסופים לירושלים" כשלבסוף בקטע הסיום יואר הכותל המערבי.

בקטע המואר יתגלה כיתוב בו יופיע התאריך של התקופה.

קטע א'

הנושא: בחירת מיקומה של ירושלים

מבצעים:קבוצת הדרמה

תוכן:אגדת האחים עם ערמות השיבולים-קטע דרמה קצר

קטע ב'

הנושא:תקופת שלמה.-ירושלים כחלום

מבצעים:קבוצת הקריינים

תוכן: קטע הקראה מתוך תיאור בניין שלמה

קטע ג'

הנושא:חורבן הבית- היציאה לגלות.

מבצעים: קבוצת הריקוד.

תוכן: ריקוד "ציון תמתי".

קטע ד'

הנושא:הגלות

מבצעים: קבוצת הדרמה

תוכן:קטע הקראה- סיפור ר עקיבא והשועלים

קטע ה'

הנושא:2000 שנות תפילה לירושלים מכל הגלויות

מבצעים:קבוצת השירה

תוכן:ותחזינה עינינו בשובך לציון-בקטע זה כדאי לאתר את המנגינות של העדות השונות כאשר מגיעים לקטע הזה בחזרת הש"ץ ולבצע את זה על הבמה.

על הבמה יעמדו 5 קבוצות מתפללים ובכל פעם יאירו על קבוצה אחת שתשיר את הפסוק הזה לפי הנוסח שלה: תימני, מרוקאי, חסידי וכו'-

קטע ו'

הנושא: שירת הכיסופים

 מבצעים: קבוצת הקריינים בליווי מוזיקלי

תוכן:קטע שירה- ר יהודה הלוי- אנוכי במזרח.

קטע ז'

הנושא:ירושלים המתחדשת

מבצעים: קבוצת הדרמה.

ירושלים החדשה- קבוצת הדרמה בקטע היתולי על מפגש בין דמויות בירושלים.

קטע סיום:

כתיבת פתקים והכנסתם לתיבה יפה ושליחתם לישראל לצורך תחיבת הפתקים עם משאלות הקהילה בין אבני הכותל ברקע השיר "ירושלים של זהב".

אם אשכחך

מילים: מנחם מנדל דוליצקי
לחן מזרח־אירופי

ציון תמתי, ציון חמדתי
לך נפשי מרחוק הומיה.
תשכח ימיני אם אשכחך, יפתי,
עד תאטר בּוֹר קברי עלי פיה.

תדבק עד מותי לחכי לשוני,
אם לא אזכרכי, בת-ציון הנשמה:
יבש לבבי מחולי, מעוני,
אם תיבש על עניך דמעתי החמה.

יהרס בית חומרי, תהי נפשי לכלימה,
אם יסור מעיני מראה הריסותך.
יהי גרוני כמק, אכול עש ורימה,
אם קולי לא אשא לבכות ענותך.

לא אשכחך ציון, לא אשכחך תמתי,
את כל עוד אחי, תוחלתי ושברי,
ועת כי אמותה, בך תמיד, יפתי,
תהיינה שפתי דובבות בקברי.

לא אשכך, ציון תמתי!
את, כל עוד אחי, תוחלתי ושברי.
ועת הכל אשכחה - את שארית נשמתי
וציון, את ציון, תהי עלי קברי!

מעשה שני האחים

היה היו שני אחים שאהבו איש את רעהו וקיבלו בירושה מאביהם חלקת אדמה. האח האחד היה נשוי ומטופל בילדים ואילו האח השני רווק.

כך חיו ועיבדו איש את חלקת שדהו משך השנה. והנה הגיעה שעת הקציר והם קוצרים את השיבולים במשך היום ובלילה ישנים בשדה מעמל היום כמנהג הימים ההם.

ובלילה באות המחשבות לאח הרווק. – אחי נשוי ויש לו ילדים, הוצאותיו מרובות משלי. ודאי הוא צריך אלומות שיבולים יותר ממני, אקום ואעביר אליו בשקט בלי שירגיש אלומות שיבולים וכך יוכל להתפרנס בכבוד.

קם בלילה האח הרווק והעביר עשר אלומות שיבולים אל ערמת האלומות של אחיו וחזר לישון.

עוד באותו לילה נדדה שנתו של האח הנשוי – אחי עדיין רווק, לא זכה כמוני להקים משפחה. ודאי צורך לו בכסף רב, מי יודע אם יספיקו לו האלומות לדאוג לצרכי חתונה ובית. מי אם לא אני אחיו, היכול לעזור לו. קם האח הנשוי והעביר בשקט בשקט עשר אלומות שיבולים לערמת האלומות של אחיו הרווק.

למחרת בבוקר התפלא כל אחד מן האחים לראות שלא חסרה בערמת האלומות שלו אף אלומת שיבולים.

כך נהגו האחים למחרת ואילו בלילה השלישי נפגשו שני האחים בחצי הלילה באמצע הדרך, עם אלומות השיבולים שרצו להעביר איש אל אחיו.

ומספרים כי במקום בו נפגשו שני האחים קמה העיר ירושלים. 

"שוב פעם היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל
שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם:
מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר
להם: לכך אני מצחק, דכתיב: 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן ברכיהו', וכי מה ענין
אוריה אצל זכריה - אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו
של אוריה... עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו
שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו,
עקיבא נחמתנו" (מכות כד:).

א.

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.