בעת האביב פורחים בבות שני מיני שיחי הלוטם המצויים בארצנו, ושכיח המראה כי פורחים הם זה בצד זה. הלוטם שפרחיו לבנים הוא הלוטם המרווני, והוא קרוי כך בשל עליו הדומים לעלי המרווה; הלוטם שפרחיו סגולים- ורודים הוא הלוטם השעיר, בשל פריו השעיר.

אגדה מודרנית מספרת איך נוצר ההבדל בין שני האחים לוטם:

שר החורש נהג לערוך מדי שנה מסיבת גן, אליה הוזמנו כל הפרחים, נתיניו. גם האחים לוטם הוזמנו אליה. אחד האחים קם במועד משנתו, ועיתותיו היו בידו. לבש חולצה לבנה ומגוהצת, גילח את זקנו, ובישם את פניו במי בושם. בשעה היעודה הלך בניחותא אל המסיבה שהתקיימה בקרחת היער, שם נקבצו כבר מרבים הקרואים. כולם התרשמו מהופעתו הנאה והמכובדת, וקיבלוהו בסבר פנים יפות.

האח האחר, שהיה עצל מטבעו, המשיך בשנתו עד הרגע האחרון כמעט. אז הקיץ בבהלה, חטף בחיפזון מהשידה חולצה מקומטת שלא גוהצה ולבש אותה במהירות. בבהילותו כי רבה שכח להתגלח, ומובן שלא התבשם. וכך, פרוע ולא מסודר, הגיע מזיע אל המסיבה שהייתה כבר בעיצומה. הסתכלו המוזמנים, מי בבוז ומי בחמלה, על הופעתו הפרועה והבלתי מכובדת.

ושר החורש, שרתח מזעם, הוכיח אותו בדברים קשים ונמרצים.

שמע העצל את התוכחה, ופניו הסמיקו ואדמו.

ויאמר לו השר: "כפי שהופעת, כך תישאר כל ימי חייך", וכך הוא נותר עד היום הזה.

ועתה קל מאוד להבחין בין שני האחים.ללוטם המרווני עלי כותרת צחורים ומתוחים, הנראים כאילו זה עתה גוהצו, וריחם נעים. פריו פחוס וקירח לחלוטין, שכן לא שכח לגזוז את זקנו. ואילו הלוטם השעיר, הוא העצל שבסיפורנו- עלי כותרתו מקומטים וצבעם סגול בהיר- זכר לאותה הסמקה במסיבה. הפרח כמעט חסר ריח, והפרי מחודד ועטור שערות, כאותו זקן שלא גולח במועד.