לפני שנים רבות בארץ רחוקה, חיה נסיכה יפיפייה. יום אחד החליט המלך שעל הנסיכה להינשא. נשלחו שליחים לכל רחבי הממלכה לבשר את הבשורה. למחרת הגיעה קבוצה גדולה של נכבדים, רוזנים, שרים חשובים, נסיכים, עשירים מופלגים... כולם חפצו להינשא לנסיכה, הם הביאו עימם תשורות ומתנות לרוב, אך הנסיכה בחלה בכולם. ליבבה הלך שבי אחרי עלם חמודות שעבד בחצר הארמון. כמובן שהדבר אינו אפשרי, הכיצד תינשא נסיכה לנער פשוט, בנו של סנדלר הארמון?

אהבת השניים רבה הייתה, והנסיכה עמדה בסירובה להינשא לאחר. אף אחד לא מצא חן בעיניה.

אביה כעס מאוד, והחליט להרחיק את ביתו מהעלם, ולהענישה. לכן בנה מגדל גדול עם צריח, וסגר את ביתו בחדרון למעלה.

הנסיכה, ליבה נשברה בקרבה, געגועיה לעלם רבו. ישבה בחלון ובכתה מרה. העלם שישב מתחת  למגדל בלע את דמעותיה בשקיקה. המלך לא ויתר והשאיר את ביתו כלואה במגדל למעלה.

הנסיכה בוכה, והעלם בולע דמעותיה, וכך במשך השנים התקרבו זה לזו, ואולי יבוא יום והם יפגשו. הנסיכה צונחת מטה, אט אט, בעקבות דמעותיה, והעלם מטפס וגובה מהדמעות שהוא בולע.