הצלף הקוצני הוא שיח הנפוץ בכל הארץ, שבית גידולו סלעים, חומות וקירות. קל מאוד לזהותו בעונת הפריחה (מאי-אוגוסט) בשל פרחיו הגדולים והמיוחדים שנראים מהצד כעין מזרקה. ראוי לזכור כי זאת עונת הקיץ שפרחים מועטים פורחים בה. גם כאשר אינו פורח קל לזהותו בשל ענפיו המלאים קוצים עבים הנראים כקרסים מאונקלים ("שיכים"), ועליו המעוגלים דמויי הביצה. ומדוע נקרא שמו צלף? צלוף בארמית פירושו בקור וסדוק, ופריו של הצלף אכן מתפצל במורה מיוחדת ומפזר את הזרעים, ומכאן השם.

מיוחד במינו הוא כושר התחדשותו לאחר פגיעה, ולכן זכה לתואר "עז שבאילנות".

אך לעזותו יש טעמים נוספים. הוא גדל בפינות שעצים ושיחים אחרים אינם יכולים לגדול בהם. הוא בעל יכולת מופלאה לעמוד בפני יובש והוא אלוף ביניקת מים מסלע. קוציו ומרירותו מגינים עליו משיני אוכלי צמחים, ולמעשה הוא עמיד בפני כריתה ושריפה.

ואמר על כך רבי שמעון ריש-לקיש: שלושה עַזים הם: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. יש האומרים אף עז בבהמה דקה, ויש האומרים: אף צלף באילנות.

בימי קדם שימש הצלף לאבותינו כעץ פרי מן המניין והיו משתמשים לאכילה בפקועי הפרחים (המכונים "קפריס") ובפירות הצעירים לאחר שכבשום במלח או בחומץ. זאת בנוסף לשימושו כצמח מפרא ושיח משוכה לגדרות. גם כיום נמכרים  הפקעים הכבושים בצנצנות כמעדן לאניני המעדן.

מספרים חז"ל על חסיד אחד שנפרץ לו פרץ (בגדר) בתוך שדהו, ונמלך עליה לגדרה (לתקנה) ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גְדָרָה. ונעשה לו נס, ועלתה בפרץ (ולא זו בלבד שסתמה את הפירצה), וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

כך סייע הצלף לשומר השבת וגמל לו על דבקותו במצווה.

לצלף תכונה מיוחדת ונדירה נוספת והיא המשכיות הפריחה לאורך תקופה ארוכה. בכל ענף נפתח כל יום פרח אחר. הפקעים הקטנים מתפקעים לפנות ערב ומופיע פרח לבן, גדול ומרהיב המתקיים כיום אחד ובצהריי היום הבא הוא כבר נבול ופרחים אחרים מופיעים. גם הפירות מתפתחים במשך ימים רבים. זאת תופעה שלא נעלמה מעיני חז"ל ומסופר על רבן גמליאל שדרש בפני תלמידיו על אחרית הימים: "עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום". לגלג עליו אחד התלמידים ואמר: "והלא כתוב (בקוהלת) אין כל חדש תחת השמש." אמר לו רבן גמליאל: "בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה, יצא והראוהו צלף.

את פריחת הצלף תוכלו לראות במקומות רבים בארץ, אך מומלץ במיוחד טיול ב"שביל הצלפים" הנמצא במדרון הצפון מערבי של ג'בל חרייש בשומרון. כאשר יורדים משיח' חרייש לעבר הכפר סאנור רצוי לרדת בשביל זה.