אחד הנשרים ראה דבורה על פרח                    בהמריאי אל על לענני השמיים

ואמר לה בבוז ובגאווה                                    מפיץ משק כנפיים, צמרמורת ואימה

"הו, מסכנה, כמה את עלובה                            אין הרועים נותנים לעיניהם תנומה

על אף כישרונך וכל עמל הפרך                         כל עדר נחפז למצוא מקלט על האדמה

הרי אלפי דבורים עושות כולן יחדיו                    ואיילות קלות רגליים

אותה חלת דבש בקיץ בכוורת.                         רצות- בורחות לכל אפסים".

ומי, בדבש המעורב                                        "לך כבוד ותפארה"

יבחין בין פרי טרחך הרב                                 ענתה לנשר הדבורה:

למעשה דבורה אחרת?                                  "לכך נועדת ונוצרת

אכן איני מבין, מדוע זה יטרח                           ואילו אנוכי יולדתי לעמל

יצור כמוך שנים בסתר                                    ולא לשם כבוד כי לטובת הכלל

על מנת לגווע אח"כ                                        יום יום חלקי הדל אביאה הכוורת

כבן בלי שם עם כל היתר?                              בזה בלבד אמצא סיפוק נפשי

כמה שונה חלקי אני                                       שבחלת דבש יש גם טיפת דבשי".

מגורלך האלמוני