דממת קיץ על תל- פאחר.

אבל הדממה עוצרת זעקות, ריח פגרים נישא עם כל משב קל, של רוח חמה. בתוך התעלות, על שפתיהם וביניהם מתגוללים בגדים מגואלים בדם, חולצות חאקי, גופיות מזוהמות, כפפות גומי, נרתיק עור, קסדות, דפי סופרים בערבית וברוסית על גב התל, לכל משטחו פזורים תרמילי כדורים, מחוזים, ארגזי תחמושת, רסיסי פצצות ופגזים, מסיכות גז. באחת התעלות זוועת מוות פעורה מול שמש הצהריים. שלוש גוויות שהשחירו על מדיהן וחגורן מוטלות זו לצד זו.

חייל שרגלו חבושה ונתונה בסד ש"נמלט" מבית החולים מדדה על קביו בין התעלות מתעכב לידן, מציץ לתוכן ומציץ לבונקרים האפלים: כאן נפלו אברהם סולוביץ ואנשיו, כאן נפל אלכס קרינסקי, כאן אליהו שטיגלוף, שם דוד שירזי, שם נשרף זחל באש, שם עלה זחל על מוקש, פה על הכיפה נפל המג"ד.