מזבלת חירייה היא תל גבוה, מרשים וגם מ(ס)ריח. כשרואים תל כזה אומרים: כאן היה יישוב. במקרה הזה-

זה אפילו נכון. לא רחוק מכאן הייתה בני ברק הקדומה, זו של רבי עקיבא, רבי טרפון ושאר החכמים

המוזכרים בהגדה של פסח, שתלמידיהם אמרו להם: "הגיע הזמן לקריאת שמע של שחרית".

מתחת לתל הזבל הזה נמצאות האדמות הפוריות ביותר. מסופר על רבי יהודה הנשיא, שנחשב לגדול מנהיגי היישוב היהודי לפני כ-1800 שנה. הוא היה נשיא הסנהדרין, עשיר גדול, חכם, שידע להנהיג אותנו בשכל ובנועם. הוא היה כה גדול בתורה, עד שכאשר אמרו "רבי" ידעו הכל שהכוונה אליו. כאשר ביקר בבני ברק ביקש ממארחו להראות לו אשכול מן הכרם. יצאו לכרם, ומרחוק ראה "רבי" שור רובץ בכרם. שאל את מארחו: "השור הזה אינו מחסל לך את הכרם?" ענה לו:"זה לא שור. זה אשכול ענבים..." או שהאשכול היה גדול באמת, או שרבי יהודה הנשיא היה זקוק למשקפיים..

תגידו:מעשיה. אז הנה עוד סיפור, והפעם על רמי בר-יחזקאל. התלמוד הבבלי מספר עליו, שנזדמן לבני ברק וראה עיזים אוכלות תחת עצי התאנים. מן הפרי נטף דבש, וחלב טיפטף מן העיזים, והיו מתערבבים זה בזה. אמר: זוהי ארץ זבת חלב ודבש! (ולהזכירכם-זה היה בחירייה).

על ארץ זבת חלב ודבש זו נבנתה בני ברק הקדומה. אחר כך היה כאן כפר ערבי בשם אבן-ברק, ואחר כך שונה שמו לחירייה. באנו אנחנו-איך שהגורל יודע לצחוק- והקמנו כאן, במקום הכי פורה, מזבלה...

שימושון: מסכות גז, ממרח דוחה יתושים, וגלולות נגד בחילה.

סימני דרך למקום: סעו בעקבות הריח. ההר, שבעתיד אולי יהיה פארק, נמצא לצד כביש 4, בקטע שבין מחלף מסובים למחלף השבעה.