Bnei Akiva Olami
 
Center for Religious Affairs
Select Language:
Show me -
resources in this language only
All resources

 

Resource Details

יצירת קבוצה

Thank you! We have recorded your rating for this resource.

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 6430
Downloaded: 1044
Rate it: 1 2 3 4 5 (rated 454 times)

Downloaded the Resource and have something to share? Have any questions for the folks who have already used this resource?
This is the place!

File details:

Resource Type: Short Article in: Hebrew

Age 1 - 50

Group Size 1 - 1000

Estimated Time: 10 minutes

Further Details...



Resource Goal
 

Required Props & Materials
 

Resource Contents

א. חבריא א', חבריא ב'- הבדלים

 

ביקשו ממני לדבר על מושג "חבורה לומדת ועושה", כלומר: לאן צריך להוביל את חבריא ב' לעומת חבריא א', כקבוצה שגם לומדת וגם עושה.

באופן כללי, לטעמי, ההבחנה בין חבריא א' לחבריא ב' היא בזה שחב"א היא לא חבריא. כלומר: חב"א בזכות הגילאים הנמוכים שלה: היא פרטים. אוסף של פרטים.

כדי להיות חברה צריך שכל. שכל הוא יותר חברה. בלי שכל אין חברה, לילדים קטנים אין שכל. מסקנה: ילדים קטנים לא יכולים להיות חברה. ילדים קטנים- המוקד המרכזי של החינוך שלהם הוא בפיתוח וטיפוח הרגש. מדובר בגיל הרך שנושק לבית הספר ואפילו ממש להתחלה שלו, כבן שש כבן שבע אביו מכניסו ללמוד תורה. זה גיל גמיש כזה בין חמש לשבע. בפאתי הגיל הזה שהוא מתחיל ללמוד תורה ודאי העולם המרכזי שצריך לטפח ולעבוד עליו הוא עולם של מה שנקרא בלשון המקורות: פיתוח רגשי הקודש הטובים. יש לילד באופן טבעי רגשות שקיימים אצלו, צריך לטפח את הרגש הזה. רק כשהוא מתחיל באופן מסודר ללמוד תורה אז זהו תחילת השלב שבו הוא נכנס לעולם של שכל.

הרמה השכלית של הילד מתפתחת עד לרמה שבה הוא לוקח אחריות על עצמו, עד גיל בר מצווה. בגיל בר מצווה הוא נדרש לקחת אחריות על מעשיו האישיים.

אם כן, תהליך ההתפתחות השכלית בין גיל שבע לשלוש עשרה הוא שהאדם יקח אחריות על עצמו.

 

בחבריא א' אין חברה, יש פרטים. ולכן בחב"א צריך לבנות פרטים טובים- לעבוד על המידות שלהם. היום מגיל קטן מביאים כבר מחשב לגן וחושבים שבזה שיתנו להם יותר מידע הם יהיו אנשים יותר טובים אך למעשה הם נהפכים לאנשים ריקים.

עיקר העבודה עד גיל בר מצווה- לעבוד על המידות. כמובן צריך לעבוד על המידות גם לאחר בר המצווה, אך בתהליך ההבשלה השכלית הדבר יותר מרכזי.

ברגע שהאדם יכול לקחת אחריות על עצמו אז הוא יכול גם להתחבר לאנשים אחרים, השכל שלו כבר בשל ברמה הבסיסית והוא יכול לנוע לעבר היעד הבא- להיות ב"חבורה", כמו שהילדים קוראים לזה.

 

ב. מאפייני שלב ההבשלה החברתית- חבריא ב'

 

פרק הזמן הבא נמשך מההבשלה השכלית, גיל בר מצווה "בן 13 למצוות" , עד גיל 18 – "בן 18 לחופה". זה פרק הזמן שבו ממשיכים מהבשלה שכלית לאחריות אישית. פרק זמן זה נקרא: הבשלה חברתית. ההבשלה החברתית היא להתחתן. זה לא הנושא שלי..

בין גיל שלושה עשרה לשמונה עשרה יש תהליך של הבשלה חברתית.

ההתקשרות של האדם היא להיות יצור חברתי. אני חוזר ומדגיש- החברתיות הבסיסית ביותר של האדם- אישתו, בעלה. מה שמתפתח כאן בין הגילאים אלו יצורים חברתיים. בשכל מתפתחת כעת ההבשלה השכלית היותר שלמה, היותר עליונה, שיכולה ליצור קומות חיים נוספות, אחרות- יותר עליונות.

בהמשך נסביר יותר לעומק למה התפתחות שכלית וחברתיות הולכות אחת עם השנייה ביחד.

בינתיים קיבלנו הבחנה שהשלב הזה שאנו עסוקים בו- הוא בעצם חבריא ב'.

 

כיוון שזה הגיל שמתפתחים כשרים חברתיים- כישורים, זה מה שמבדיל את חב"ב מחב"א.

חב"א- אוסף של פרטים.

חב"ב- היא יכולה להיות חבריא. כמו שקראו לזה בימי הרב נרי'ה.

זה עיקר מה שקורה בה עכשיו- התפתחות היכולת החברתית של האדם שמכינה אותו לבניית התא המשפחתי.

 

 

ג. החבורה

אנו רוצים לגבש חבריא ב'. להפוך אותם לחבורה.

למה חבורה? כי יש לה הרבה יותר כח, היא פועלת יותר חזק, כולם פועלים יותר חזק. זאת מכפלת כח- חמישים אנשים שמסתערים על מטרה הם הרבה יתר חזקים מחמישים פרטים שכל אחד עובד לבד. זו סיבה טכנית. באמת יש סיבה יותר עמוקה.

חבורה- מלשון חיבור. לא מלשון חבר. יש אנשים שחושבים שחבורה זה מלשון חברים- כולם חברים, "שמחם"- אז זה לא.

כל האנשים שחברים בחבורה- הם מחוברים על ידי דבר מסוים.

(מתודת הכיסאות- בחב"א יש קו מכאן לכאן, הם נמצאים אחד ליד השני כי .. יש סרט טוב בסניף במוצש"ק, כי הוא אוהב לדבר איתו וכו'. זה חברים במובן השטוח של המילה. חבורה- זה לא זה. חבורה היא כזאת שבה הקווים שמחברים בין הפרטים- זאת תוצאה, מה שבאמת מאחד אותם זה המרכז- החלל שבין הכיסאות, כאשר הם פונים החוצה עם הפנים אל העם.. מה שיש באמצע הוא בלתי נראה, הוא הרבה יותר עמוק מכל חיבור אחר שהוא תוצאה.)

 

ד. בסיס החיבור

 

חבורה- מלשון חיבור ורק אחרי זה מלשון חבר. החברות היא תוצאה של החיבור. (הערה: באמת במקורות "חבר" זה החיבור הזה שהסברנו כאן- ככתוב בספר מלאכי "היא חברתך ואשת בריתך". חברתו היא אשתו. בבנ"ע כיבסו את המושג הזה. כמו גם במדינה.)

"עשה לך רב וקנה לך חבר והווי דן את כל האדם לכף זכות" פירוש הרמב"ם על הנקודה הזאת- יש כמה קומות של חברות אך עוד לפני כן מסביר: "עשה לך רב" שונה מכמה משניות הלאה, פירוש: תמצא לך מישהו ללמוד איתו כי ללמוד עם עוד מישהו זה הרבה יותר עמוק והרבה יותר חזק מללמוד לבד. במילים אחרות: עשה לך רב משמעותו תמצא מישהו להיות איתו באינטראקציה, תמצא מישהו להתחבר איתו. ולכן "עשה לך רב" מתחבר עם "קנה לך חבר".

יש חברות אינטרסנטית, יש חברות של אמון, יש חברות של מטרה משותפת. במקרא ובחז"ל לא מוכר מושג של החברות המפוזרת הזאת של שהצגנו קודם. החברות המקורית היא שאתה מחובר אל השני על בסיס תוכן משמעותי עמוק, משותף ומאחד.

 

ה. חבורה עם אג'נדה שלילית- "החבורה הרעה"

 

על בסיס מה מחברים?

האפשרות הקלה: לחבר על בסיס דברים רעים. קל מאוד לפתות את האנשים, רואים תוצאות מהר. לוקחים משהו רע ומאגדים את האנשים צ'יק צ'אק- לדוגמא, אצל ילדים: בואו נציק לו. כולם מצטרפים! גם אצל מבוגרים יש דברים כאלו באופן סמוי וכן הלאה.

אל תתבלבלי מקבוצות כח בעלות אג'נדה שלילית בסניף. כלומר: בסניף הרבה פעמים, בין אם בגלל ההזנחה של הקומונרית שהייתה לפניך, בין אם זה תוצאה של תהליכים סניפיים ארוכי טווח, יש כח שלילי של בוגרים, חב"ב מוזנחת, ואולי גם בחב"א שיש להם אג'נדה שלילית.

אג'נדה שלילית לא יכולה לחבר אנשים לאורך זמן. הווי אומר: הרע מטבעו לא מאחד, הוא מפרד. מטרתו היא לפרק, להרוס. הוא בא מהרצון להרוס את המציאות הוא בא "מנטיית ההוויה להפסד", בלשון המהר"ל ולכן אין לו יכולת ליצור חבורה. התאגדות לשם רע היא התאגדות זמנית לצורך קידום האינטרסים הפרטיים השליליים של כל אחד מהחברה. אותו התוכן הרע שלשמו הם התאגדו יאכל אותם מבפנים ויהרוס את החבורה עצמה. לכן טיפול בחבורה כזאת בייחוד בקבוצות בחב"ב צריך להיות בשיטת "הפרד ומשול".

אל תיפגשי איתם כחבורה, אלא תפרקי אותה- לא בכח. תיפגשי איתם אחד אחד, תמפי את החבורה. תזהי מי הוא מה בכל ה"חבורה הרעה" הזאת, מה יחסי הכוחות, מי מושך לאן. כשהם באים ביחד- תמיד בחבורה, הכח השלילי שלהם מתפרץ. הם כולם חלשים אך הם מחזיקים אחד את השני כי כל אחד לבד הוא אפס, חסר ביטחון עצמי, כי הרע לא יכול לאחד ולא יכול לתת לך כח אלא כח חיצוני בלבד.

חבורות שליליות בסניף- נראות כבעלות כח, מה שמאגד אותן זה המכנה המשותף הנמוך והוא: חוסר הביטחון. בראש החבורה יהיה לפעמים אחד שאותו צריך לתפוס ולהסביר לו כמה דברים על החיים.

אלו תיאוריות ידועות מעולם הפשע, מעבודה סוציאלית. אמנם אצלנו מדובר בסניפים קדושים, אבל לפעמים הדברים מתפרטים כך.

 

שיטת הטיפול לעולם תהיה להפריד, למצוא את החלשים יותר, את הטובים יותר ולפורר את החבורה על ידי הפרטתה.

 

ש': האם אותה חבורה עצמה יכולה להתאגד ולהיות חבורה "טובה" במקום "רעה"?

ת': חבורה שלילית חייבת לעבור ברמה זו או אחרת איזושהי חוויה של הפרדה, כי לרע אין כח מאחד אבל יש כח מפתה. הוא מקנה כח מהיר וקשה לאנשים להתנתק ממנו. זה כמו התמכרות ולכן צריך באיזשהו רובד ליצור הפרדה, הפרטה, לנתק את האנשים מהחברתיות שהרע יצר, ואז אולי להגדיר אותו מחדש כתוכן מאחד טוב. יכול להיות שזה יצליח, אבל חייב להיות מרווח צינון כלשהו.

 

ו. חבורת המכנה המשותף הנמוך- "חבורת הפיצה"

 

יש עוד סוג של חיבור שהוא קומה אחת מעל: חבורת המכנה המשותף הנמוך: "חבורת הפיצה".

לא מזיקים, לא זורקים פיצות מקומה חמישית, לא משחיתים את הסניף, אבל הרובד הבסיסי ביותר הוא "הולכים לאכול פיצה". השיחות הן סביב זה, הן פחות או יותר ממוחזרות, אפשר לקיים אותן עם פיצה, בלי פיצה, על הברזלים..

גם הקומונריות טועה לעיתים רבות במהלך הזה, היא מפחדת לדבר איתם על דברים גבוהים "לחבר'ה שלי זה לא מתאים." היא מוצאת נושא שהוא שני ס"מ מעל גובה הגבינה הצהובה, מדברת איתם על זה ואומרת שזה יותר טוב מאשר שיסתובבו ברחובות.

מה הבינה חבורת הפיצה יותר מחבורת הרע? היא הבינה שאי אפשר לחבר אנשים ע"י שלילה אלא ע"י מכנה משותף טוב. הבעיה במכנה משותף נמוך הוא שחברה שלא מתקדמת- נסוגה אחורה. (תבררו את הנושא הזה.) החברה הזאת מוציאה מאנשים את הנמוך שבהם ובאיזשהו שלב אדם שמוציא ממנו את הנמוך שבו-זה לא זה. זה לא מספק אותו והוא מחפש משהו אחר שיגרה אותו או שהוא אומר שהוא לא כ"כ נמוך והוא עוזב.

לכן אני מגיע אל הקומה השלישית: קבוצה של חיבור אמיתי.

 

ז. חבורה בעלת חיבור אמיתי- תורה

 

חבורה, חיבור אמיתי הוא מצריך להעמיד תוכן שאינו בנוי על "הוא חבר שלי אני חבר שלך", אלא מה שניצב במרכז האנשים. תוכן שכולם יכולים להתחבר אליו, תוכן מאחד משמעותי. לעומת הרע שלא יכול לאחד כי כל מטרתו היא להרע, להזיק, להרוס ולפרק ולהמית, אותו זיהה גם זיגמונד פרויד. לעומת זה, בתוכן רוחני- יש כח מאחד כי הוא מאגד את החיים של האנשים.

ולכן: כדי לאחד צריך לשים תוכן מאחד משמעותי.

בבנ"ע כולם צנועים טהורים וקדושים, הבנים לא מתעניינים בבנות ולהפך. כולם עוסקים כל היום בקידוש החיים ובטיהור התורה כמאמר השיר: "קדש חייך בתרוה וטהרם בעבודה". ברור. גם בכלל לא נתנו מושג כזה של נישואי הקומונרית עם המדריך הבכיר בסניף שלה והקשרים בין בוגרי הסניף לקומונרית הם קשרים אפלטוניים שכל מטרתם לקדם את הסניף ולקדם את הגדולה של הסניף.

שאלתי פעם את מורי ורבי הרב יהושוע צוקרמן שליט"א, "מה עושים עם גן החיות הזה"?

והוא אמר ככה:

"ע"פ התאוריה שלך זה ברור למה הם מחפשים אחד את השני-חב"א אוסף של פרטים, חב"ב- התפתחות החברתיות. הם מחפשים חברתיות. אם אין תוכן עמוק משמעותי שהחברה מתאגדת סביבו ודוחפת אותו ומממשת ולומדת ומוציאה אותו אל הפועל- ודאי שהיא תחפש את תוכן החיים הסוער המשמעותי הבוער הבא שלה ואין תוכן ערכי משמעותי להלחם עליו , לבנות אותו להוציא אותו אל הפועל.  ברור שמה שחב"ב יחפשו- הבנים את הבנות והבנות את הבנים, כי זה השלב החברתי. באין תוכן משמעותי- החברתיות תהפוך להיות המטרה, להתחבר במובן של חברות ולכן החברתיות של חב"ב חייבת תוכן משמעותי להתחבר סביבו . כאשר יש תוכן ערכי, אנשים מגייסים את כוחות החיים שלהם, את ההתפתחות שלהם את השאיפות שלהם, את עוצמת החיות שלהם ונרתמים למשימה הזאת, מתחברים סביבו."

 

החבורה צריכה להיות מחוברת כאשר הפנים שלה כלפי עם ישראל, העיגול של החבורה הוא אותו עיגול בו הפרטים מחוברים, והם מדברים וחברותיים, אבל התוכן המאחד נמצא במרכז. תוכן אמיתי ולא תוכן של פיצה. חברה שרוצה ללכת קדימה צריכה לשים במרכז תוכן ולברר אותו ולהעמיק אותו. לעשות לעשות, לעשות- גם בן אדם בלי שכל יכול לעשות. אנחנו צריכים לעשות מתוך הלימוד. לעשות מתוך תוכן חיים מבורר. "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות"

 

ש': איך הקומונרית יודעת שהיא מדברת אל נפש הקבוצה?

ת': קומונרית צריכה להיות פסיכולוגית של הקבוצה שהיא מנהלת אותה ולדבר אל הנפש הקבוצתית של עמ"י. תורה היא בעצם נפש הקבוצה של כל קבוצה מישראל שרוצה לעשות טוב . לכל קבוצה יש יעוד ותפקיד. תפקידה להוביל בירור- מה תפקידנו ברוח התורה?

קודם כל, לימוד תורה בונה את נפש הקבוצה באשר היא קבוצה.

התורה אינה חברה של העבודה- התורה היא מקור הכל והתורה היא ההופעה. זה הסדר. ובבנ"ע שמו אותם אחד ליד השני כי היה צריך לעשות שינויים, הרבה זרמים.. זה היה אקט חינוכי. באמת מבחינה אמונית יסודית פנימית- התורה לא יושבת ליד העבודה והעבודה היא הוצאה לפועל של התורה שהיא הליבה. צריך להבחין בשני סוגי לימודה תורה בסניף:

  1. לימוד תורה באשר הוא כדבר טבעי וקבוע בסניף. ולא משנה אם יוצאים אח"כ לפעילות. שיעור תורה אומר: זה הגורם המאחד אותנו.
  2. בירור יסודות כמבוא לעשייה. ואז האנשים מחדדים ומבררים את התוכן, לומדים שלפני שאתה עושה מעשה- אתה מלבן אותו.

 

זאת הדרך הכי עמוקה באמת ליצור חבורה. חבורה אמיתית היא חבורה שיש לה אג'נדה משמעותית. חבורה לאורך זמן.

זה לא משנה איזה סניף זה, זה נכון לכל סניף ואת כקומונרית צריכה להבין את העיקרון. האדם באשר הוא אדם, ישראלי, משתוקק לזה.

יכול להיות שבהתחלה תיצרי את זה בקבוצות קטנות של 3 ועוד 3 ואח"כ תחשבי איך מחברים את זה.

 

ח. המיוחד שבסניף

 

מה שמייחד את הסניף זה:

  1. החיבור של תורה לעשייה.
  2. האופן שבו נער/נערה פוגשים את התורה ברוב האולפנות/ישיבות זה באופן מאוד מסוים דרך ציונים ובגרויות וזה לא מספיק על מנת לבנות את האנשים. רוב ביה"ס לא מחנכים. מה שצריך- אמור- יכול לקרות בסניף, זה חינוך. מציאות שבה אתה נפגש עם תוכן, ערך, מתוך קרבה למי שמלמד אותך. יש בעיה שהמדריכה שהובילה לא יודעת את מה שהיא אומרת, הקומונרית- גם..

אבל בסניף יש את מה שאין בישיבה.

אני יכול לפוצץ אותן בהתנדבויות אבל אנחנו רוצים חבורה. אם יש לי צורה היום- זה בזכות הרב נרי'ה. צדיק יסוד עולם. הזיכרון שיש לי מהרב נרי'ה זה היד שלו, מחזיק לי את היד בשתי ידיים והולך איתי עד הבית שלו. הרב נרי'ה היה מחנך.

סניף זה בית חינוך, זה לא מקום פעילות לחבר'ה בלבד. הסניף הוא מקום של חיים.

הפרש הגילאים היותר הקטן, קרבת המדריכה לחניכות, הבוגרים לחבר'ה והקומונרית לצוות הדרכה- זה ההבדל היחידי. תמנפי את זה לנקודת כח. הם ירצו לשמוע תכנים עמוקים מתוך קרבה. כמה זוכים לשמוע כאלו תכנים בביה"ס שלהם מתוך קרבה? העוצמות האלו- איתן צריך לצאת לשטח.

 

ט. הרמת קומה

 

 

מעטות הן הקומונריות לדעתי, שיכולות להרים קומה וזה לא רק כאן ככה אלא במוסדות חינוך, ובכל מקום.

איך מעלים קומה מעל העברת זקנות את הכביש?

א. לא דורכים על זה. צריך לחזק את הקבוצות האלו.

ב. לדעת שלא בהכרח תצליחי. דעי לך שמעטות הקומונריות שבשנה אחת יצליחו לחולל תהליך שבו הן לוקחות קבוצות ממכנה משותף נמוך ומביאות אותו לשיאי שיאים של גבהים. אולי תצליחי לעשות 50% וזה המון. עיקרון חשוב: הסניף הוא לא שלך. הסניף הוא של "עצמו" של האנשים שלו. את באת להוסיף את חלקך למהלך ולכן את צריכה להסתכל בפרספקטיבה של מה עשו לפניך ומה את יכולה לקדם. ולכן התהליך לא נמדד בכמות ההתנדבויות או ההצלחה, אלא בכמה קומות הצלחתי לטפס עם הסניף.

ג. מתחילים ברמה הפשוטה: בואו נלמד את העומק בפנימי שבהעברת הזקנות את הרחוב. לתת עומק לקיים. אנשים מרגישים עם זה טוב ואז בפעם הבאה כשאת מחליפה משימה עוברים שוב בירור וזה שואב את האנשים פנימה. לפני שניגשים להתנדבות- יושבים, מבררים, מה מתאים לאנשים, מה מתאים לסניף, מה מתאים לעמ"י, מה המצב של עמ"י. מתחילים בעצם זה שמתנהל דיון לגבי העשייה.

 

ש': אז איך למעשה עובדים?

ת': 1. את צריכה לתת לחבורה תוכן להתאגד סביבו. הקומונרית היא מנהיגה, לא פחות מזה. היא מחנכת, היא מנהיגה. למה? כי לקחו מערכת ואמרו לה: את בראש המערכת. מנהיג- מצפים ממנו לעומת המנהיגים שעושים היום דעת קהל, לעמוד ולהתוות את הדרך- להגיד: אנחנו הולכים לשם. אנשים רוצים בהירות מבט. בהירות מבט מגיעה מתוך דבר אחד: מתוך תורה. דווקא סניף מפורד, מפורר- רוצים לראות אישיות מאוחדת בתוך עצמה שמסוגלת לאחד אותם. יכול להיות שזה יקח שנה וחצי, זה בסדר..

2. מצאי להם תוכן ברמתם שיוכלו להתאחד סביבו. לפעמים צריך להתחיל בעשייה כטכנית חינוכית, דרך זה את מרימה עוד קומה, יוצרת עוד תוכן.

3. לחזק את האנשים.


Resource Comments
 


Related Resources can be found under:
» All > Hadracha > General
» All > Treats