לא כל המסובים ידעו מהיכן אני בא, ואף כשגילה להם בעל הבית- לא כולם היו בקיאים למדי בגיאוגרפיה ובהיסטוריה, והוא צריך היה להסביר להם:

"תושבי ישראל שייכים לדת היהודית, שהיא משונה ומפגרת ביותר. יש להם ספר, שלא הגיע אל חלק העולם שלנו- התנ"ך. ספר זה מתחיל בסיפור על בראית העולם, יודעים אתם, כיצד מתארים הם לעצמם, שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל וברא תחילה שמים וארץ, וירח וכוכבים ואחר כך יבשת וימים ואחרי כן חיה ועוף, והכל למען גולת הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום ויודעים אתם, מי הוא עליון מכל?"

 איש מבין המסובים לא ידע. ניחשו, אך לא מצאו.

"האדם!..." אמר בעל הבית בתרועה.

כולם פרצו בצחוק אדיר. הזקנים, כרסם רעדה מצחוק, והצעירים גיחכו מבוישים כלשהו, כאילו סיפר מי בדיחה של ניבול פה.

"אם כן" שאלו "למה נבראו כל הכוכבים, שאין לו לאדם תועלת בהם? חי חי חי . שהאדם אינו יכול לגור בהם? חה חה חה… ואם העיקר הוא האדם – לשם מה כל הנשרים והברבורים, והינשוף והזרזיר, והעיט והקוקיה, התוכי ובת היענה ? ומה הצורך בנמר ובזאב, ביחמור ובשועל, בכלב הים ובליש ? ובשביל מי הרי ההימלאיה הגבוהים ואיי הים השוממים, לשם מה צוקי סלעים ויערות עד מה טעם עולם ומלואו? מה? היכן השכל וההגיון?

בעל הבית נתחייך חיוך רחב.

"ההגיון". אמר, "פשוט מאד. הם המציאו לעצמם את האגדה הזאת, שיוכלו לעשות ככל העולה על שרירות ליבם. כדי שיכלו לרדוף אחרי תאוותיהם בלא כל רסן. הם  אמרו שהאדם הוא תכלית הבריאה, כדי שיהא לו צידוק לדרוך על כל היצורים, להתאכזר לכל היקום, לשעבד לעצמו את כל אשר עינו רואות, להשמיד להנאתו מכל הבא לידו, שכן הכל נחות דרגה לגביו, הכל נוצר רק למענו עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו.. הוא שאמרתי – פראים…"

 המסובים הסתכלו בי בתמהון, מעורב ברחמנות ובפחד.

"והם גם חיים לפי אמונה תפלה זו ?" תמה זקן אחד שלא יכול, ולא רצה להאמין.

"חיים גם חיים," נענע ידיד והתאנח, נוטלים כל דבר המזדמן להם ומעריכים אותו רק לפי מידת יכולתם לקחת את החיים ממנו, למען יחיו הם ביתר נוחיות.. כן כל דבר, כל עץ, כל נהר…"

"מה גם נהרות?"

"כן גם נהרות, אין הם יודעים, שיש רוח גם בהם. סבורים הם שכל רוח אשר הם אינם מבינים אותה, שאינם יכולים לשוחח איתה בטלפון –אינה קיימת, סבורים הם שהעולם כולו – מת. אין בו נשמה."

עתה גם הצעירים מנענעים בראשיהם. לא יאומן! דרגה תרבותית נמוכה עד כדי כך…