אחת החידות הסתומות שהיהדות התלבטה בהן משחר קיומה הוא ענין הסבל בעולם.

היה זה כבר משה רבינו שדפק על שערי שמים וזעק: "הודיענו נא את דרכיך!". מדוע ולמה יבואו ייסורים על האדם? מדוע ולמה יסבול הצדיק ויצליח הרשע? מאז בוקר מופלא ז, כשהועה הנאמן התייחד עם בורא העולם וביקש פיתרון מקיף לשאלת השאלות התחבטו בה הנביאים וחכמי ישראל במשך כל הדורות: חבקוק הנביא תבע עלבון הצדק, ירמיהו, דוד בתהילותיו וקוהלת ישבו על מדוכה זו. ספר איוב כולו מוקדש לתמיהה, עתיקת ימים וטעונת סוד, שעדיין היא מרחפת בעולמנו ותובעת את פיענוחה: מדוע נותן הקב"ה רשות לרע להשתלט ביצור?

היהדות, בדרכה לחוף מבטחים טוענת, שהפתרון לשאלת הסבל אפשרי רק בשני מישורים שונים: גורל ויעוד.

הקיום הגורלי של האדם זהו קיום מאונס. 'על כורחך אתה חי' ועל כורחך אתה סובל. האדם משועבד לכוחות סביבה שלתוכה נדחף היחיד על ידי ההשגחה מבלי שנשאל קודם לכך היהדות בגישתה המעשית לאדם ולמעמדו הבינה כי הרע לא ניתן לטשטוש ולחיפוי וכי כל נסיון להפחית את ערכם לא יביא את האדם לידי מנוחת הנפש. הרע הוא עובדה שאין להכחישה. ישנו רע, ישנו סבל וישנם ייסורי שאול בעולם. ולכן הכריעה היהדות, כי האדם השקוע במעמקי הגורל, לשווא יבקש את פתרון בעיית הרע בתוך מסגרת המחשבה וההגיון, כי לעולם לא ימצאנו.

ודאי, שעדותה של התורה על העולם "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" – אמיתית היא. אולם אין זה אמור אלא מבחינת המבט האין סופי של הבורא. בהסתכלות החלקית של האדם הסופי – אין הטוב המוחלט נחשף. ישנו רע שלא ניתן לפירוש ולהבנה. בקיצור, ה'אני הגורלי' שואל שאלה עיונית ומטפיזית ביחס לרע, ושאלה זו לא ניתנה לפתרון ואין עליה תשובה. סופו של ניסיון כזה הוא מפח נפש. הרע לועג לשבוי הגורל ולחלום הפלאים שלו על מציאות שכולה טובה ונאה.

אולם ברובד השני של קיום האדם, ברובד ה'יעוד', לובשת שאלת הסבל צורה חדשה. סיסמת ה'אני הייעודי' היא: "על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אולם ברצונך החופשי אתה חי". ייעודו של האדם בעולמו היא להפוך את הגורל לייעוד. האדם מכיר את המציאות כמו שהיא עומד, מולה בעיניים פקוחות ואינו מנסה להסתיר את הרע ולהעלימו מן העין. כאשר 'בן הייעוד' סובל, הוא אומר בליבו: "ישנו רע, ואני אינני מכחיש אותו ולא מחפה עליו. אני שואל שאלה פשוטה: מה ישעה האדם ויחיה בסבלו?

כעת, עברה נקודת הכובד משאלת סיבת הרע ומקורו, למישור המעשי. שאלת השאלות: מה מחייבים הייסורים את האדם? אנו שואלים לא לסיבת הרע, אלא לתיקונו. מה יעשה האדם בעת צרה.

והתשובה ההלכתית לשאלה זו פשוטה מאד. הייסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר את רוחו ולהרחיב את אופק חייו. תפקיד הייסורים לתקן את הפגום באישיותו של האדם ושל העולם. אוי ואבוי לו לאדם אם היסורים לא הביאו אותו לידי משבר רוחני ונשמתו נשארה קפואה. לימדונו רבותינו: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", כלומר, כשם שהטובה מחייבת את האדם למעשים נעלים, כך דורשים הייסורים תיקון הנפש וטיהור החיים.