Torah & Avodah People - אנשי תורה ועבודה- שאיפת בני עקיבא?

אמצעים:

1. "טופס 17" - נספח מס' 1 + כלי כתיבה.

2. בריסטול וטוש לסיכום התשובות.

3. סיפור משל החולה - נספח מס' 2.

4. נכין פלקט "הגלות והארץ" - נספח מס' 3.

מהלך הפעולה:

שלב א':

"טופס 17"

] כל חניך יבחר מ"טופס 17" 4 פריטים שלדעתו, אם נממש אותם נהיה אנשי תורה ועבודה

   אידיאלים.

] אחרי שיבחרו נסכם את התשובות על בריסטול שנתלה על קיר החדר, כך ש- 4  הפריטים

   שנבחרו הכי הרבה פעמים יעלו על שולחן הדיונים:

שאלות לדיון:

s מדוע נבחרו דווקא הפריטים האלה? האם לא ייתכן איש תו"ע אידיאלי שבנוי אחרת?

s האם אנחנו כאלה 50% - 50% בכל מה שאנחנו עושים? האם תו"ע זה חצי חצי, כלומר דרך 

    של פשרה, גם וגם?

s האם כולם צריכים להיות הכל - גם ללמוד בישיבה, גם לעסוק בעבודת כפיים וגם לעסוק

    במקצועות חופשיים וכו'?

s האם מטרת בנ"ע היא לשאוף לבינוניות?

שימו לב: 

מטרת הדעיון היא לומר, שסיסמת תו"ע אין כוונתה שכל אדם ואדם יגשים בעצמו את כל הערכים והשאיפות שמורה עליהם הסיסמא, משום שלא כך בנוי העולם והאדם, אלא היא מבקשת שניצור חברת תו"ע, משמע, שהשאיפה היא שכל אדם בישראל יתרום את חלקו המקסימלי ליצירת חברה, שמקצתה הוגה בתורה ומקצתה עוסקת בפיתוח הארץ בכלכלה ובמסחר בצבא ובתעשיה, ושגם זאת מבקשת התורה. חלקה מעמידים תלמידים הרבה וחלקה עובדת עבודת כפיים ובבתי החרושת, ויוצרת דור המשך שיפתח את הארץ. כמו גוף שכל אבר בו תורם את חלקו וחובתו כדי שיתפקד וימלא את ייעודו.

וכמובן, מול עיניו של כל אדם תעמוד תמיד השאיפה לשלמות בכל רבדי החיים, ללמוד תורה, לעבוד ותמיד להיות איש ערכים, ועליו לעשות למענם הכל.

ומי שלא הוגה בה יומם וליל כי הוא עוסק מבוקר עד ליל בדישון האדמה של היישוב, יגשים תורה היטב גם במידות טובות בעזרה לזולת ובהנחלת ערכיה לדור העתיד.

ואלה שתורתם אומנותם תורמים לרענון התמידי ולהשארת לפיד התורה דולק, כי על פיה יישק דבר העבודה.

שלב ב':

משל החולה

] נספר לחניכים את משל החולה ואח"כ נשאל:

s מתי ניצל ישראל את זמנו בצורה השלמה ביותר?

s מהו המצב האידיאלי בתוכן חייו, כשהיה בריא או כשחלה?

סיכום:

ישראל נולד עם גוף ונשמה, וברור שרצון הקב"ה שישתמש בכלים שהעניק לו (למטרות חיוביות כמובן), וברור שמצב של שיתוק הוא מצב חולה.

לפי הפלקט של נספח מס' 3 נראה לחניכים את הצמצום הנורא של התורה בגלות לעומת הופעתה בארץ ישראל (ע"י כיסוי ברצועת בריסטול את הופעת התורה השלמה בארץ).

אפשר גם לראות, שבתקופה שהופיעה בה התורה בשלמותה בארץ, היה לה קישור לכל רבדי החיים, אך בגלות התורה הצטמצמה לד' אמות של הלכה בלבד. עם ישראל היה כאדם חולה בגופו ללא יכולת לקיים את המצוות התלויות בעם ובארץ, ללא יכולת לחיות בשלמות נשמה וגוף תורה בא"י ע"י כל עם ישראל.

והיום, כשאנו במדינת ישראל, בתקופה שהיא ראשית צמיחת גאולתנו, אנו הולכים וחושפים רבדים נוספים שלא התגלו בגלות.

בני-עקיבא כתנועה ציונית שבה לחשוף רובד חשוב בתורה שהיה פחות מיושם בגולה, ערך העבודה, שהוא הביטוי המעשי של התורה בכל שטחי החיים, בעבודת האדמה, בשלטון, בכלכלה, בספרות ובתרבות, חי עם בריא על אדמתו.

אין זו דרך של בינוניות, חפיפניקיות "50% תורה 50% עבודה". זוהי דרך הקוראת לקיים תורה בשלמות בכל רבדי החיים בבניית ארץ ישראל.

וכמו במשל החולה, ישראל הוא משל לעם ישראל. לפני צאתנו לגלות ישבנו בא"י ועבדנו את הקב"ה בכל שטחי החיים: בעבודת האדמה, בעבודת המקדש, במלכות ובכהונה. בגלות עם ישראל היה כאדם חולה המשותק בגופו, חלק מהמצוות איננו יכולים לקיים. איננו יכולים לחיות חיים שלמים של עם בארצו, אלא להתפתח כיחידים בלימוד תורה ובמצוות פרטיות.

בזמננו שבנו לארץ ואנו מתחילים להבריא -

"ערך העבודה"  עליו מדברת בנ"ע הוא לקיים את החלקים שהיו חסרים בגלות: יישום הפרחת הארץ-בעבודת האדמה, בהתפתחות המדע והתעשיה, בתרבות ובמסחר, שלטון לאומי, אחדות העם, תיקון החברה ועוד.

אין העבודה מנותקת מהתורה, להפך, היא נובעת מהתורה, מתורת החיים המיושמת בארץ. דרכנו אינה דרך בינונית, אלא דרך השואפת לשלמות של קיום התורה בכל חיי המעשה בארץ ישראל.

להיות "איש תורה" זה לא רק בשעות של היום שמתפללים או לומדים בהן, אל בכל פעולה המכוונת לבנייה ולטוב.

אנו שואפים להיות אנשי תורה בכל שעות היום בכל חיי המעשה.

 נספח מס' 1: