"תוכנית ההתנתקות" הוא השם שנתנה ממשלת ישראל לנסיגת ישראל מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוי תושביהן הישראלים ומחנות צה"ל שבהן, באופן חד צדדי, בקיץ 2005. משמעות התוכנית ברצועת עזה הייתה נסיגה מוחלטת של כוחות צה"ל לגבולות המדויקים של הקו הירוק (לרבות פינוי התושבים והצבא). משמעות התוכנית בשומרון הייתה פינוי ארבעת היישובים, מבלי לערוך שינויים בתחומי אזורי יהודה ושומרון (אזור A, אזור B ואזור C) והגדרת השליטה בהם. את התוכנית יזם והוביל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון.

ביצועה של התוכנית החל ביום ה-15 באוגוסט 2005 (י' באב ה'תשס"ה). תאריך הפינוי נדחה עד לאחר ימי בין המצרים לפי בקשת הרב הראשי לישראל. החלק של פינוי האזרחים שבה הושלם בתוך שמונה ימים. צה"ל השלים את יציאתו מעזה ב-11 בספטמבר 2005 ולמחרת נערכו בה, ובהתנחלויות החרבות שבה, חגיגות פלסטיניות המוניות. בצפון השומרון הסתיימה התוכנית בפינוי מחנה דותן על ידי צה"ל ב־22 בספטמבר. עם סיום ביצוע התוכנית החל תהליך ארוך של שיקום המפונים.

תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו - אולם היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים ו-5 נמנעים. שרון סירב להעמיד את התכנית למשאל עם והסתמך על סקרים שהראו תמיכה בה. שרון המשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות הפלסטינית בעת עלייתו של מחמוד עבאס לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים.

ההתנתקות באה בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה, גל של טרור נגד ישראל ועימות נמוך עצימות בשטחי יהודה, שומרון ועזה. כבר ב-2003 הציע יו"ר מפלגת העבודה דאז, עמרם מצנע, נסיגה מרצועת עזה כדרך לשבור את הקיפאון המדיני ולהביא לסיום העימות האלים. אריאל שרון, שהיה אז ראש ממשלה, התנגד לתוכנית וטען כי "דין נצרים כדין תל אביב". אחרי ששרון נבחר בשנית התעצמו האלימות והטרור ברצועת עזה ואף גלשו אל תוך ישראל, בדמות ירי תלול מסלול של רקטות קסאם, פיגוע התאבדות בנמל אשדוד וניסיונות חדירה ליישובי עוטף עזה. באותה תקופה גדל מספר סרבני השמאל בצה"ל ומנגד אנשי שמאל בהנהגת יוסי ביילין הציגו את יוזמת ז'נבה, הסכם שלום עם הפלסטינים שבו משתמעת חלוקת ירושלים והסכמה לשיבה סמלית. לטענת דב וייסגלס, תוכנית ההתנתקות באה בתגובה לתופעות אלה, במטרה לסכלן. מנגד, נגד שרון ובניו, עמרי שרון וגלעד שרון, נפתחו תיקי חקירה במשטרה באשמת שחיתות ובהפרת חוק מימון הבחירות. בימין טענו ששרון החליט על פינוי התנחלויות כדי לרצות את האליטה במערכות התקשורת, אכיפת החוק והמשפט, המזוהות עם השמאל, כדי שהללו ימנעו מנקיטת צעדים חוקיים נגדו כדי לא לסכל פינוי ההתנחלויות.