נושא השיעור: שם וקדושת ארץ ישראל

 מטרות השיעור

                      1.         להבין את החילוק בין שני מושגים: שם א"י: הגבולות הפיזיים של א"י. קדושת א"י: המקומות בהם שייכים מצוות התלויות בארץ. 

                      2.         שבחה של א"י.         

מבנה השיעור

1.       המושג קדושה

2.       שם א"י וקדושת א"י

3.       שבחה של א"י

4.       סיכום

1.       המושג קדושה

מה פירוש המושג  קדושה? בני אדם לרוב חושבים שמדובר בעניין מיסטי. זה נכון, אך בהלכה קדושה הינו מושג חשוב, מושג מציאותי ממשי. קדושה זהו דבר שבני אדם עושים, בכוחו של האדם להחיל קדושה על חפצים, אין דבר שנולד קדוש. בתפילין בספר תורה ובמזוזה מצאנו את המושג קדושה. הם קדושים לא מעצמם אלא מכך שיהודי כתב או יצר אותם, וא"כ כאשר אנחנו אומרים שארץ ישראל היא ארץ קדושה הכוונה היא לקדושה שעם ישראל החיל על הארץ [1].

2.       שם א"י וקדושת א"י

בהסטוריה היהודית מצאנו שתי פעמים בהם עם ישראל קידש את הארץ [2]הרמב"ם פוסק להלכה שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא ואילו קדושה שניה קידשה לשעתה ולעתיד לבא [3].

כתוצאה מהקדושה של ארץ ישראל אנחנו מתחייבים במצוות התלויות בארץ כגון תרומות ומעשרות, ערלה חדש ועוד. מקום שלא נתקדש לכאורה פטור ממצוות התלויות בארץ.

אך מה יהיה אם לכאורה היינו פוסקים הלכה אחרת שקדושה שנייה גם לא קידשה לעתיד לבוא האם ארץ ישראל תאבד את ייחודה? וודאי שלא, אלא שיחוד זה ייקרא  : שם ארץ ישראל.

ארץ ישראל היא ארץ קדושה ,ארץ ישראל היא ארץ  בעלת סגולות מיוחדות והיא קשורה בטבורה להקב"ה ולעם ישראל.

כאשר אנחנו מדברים על מיסטיקה, על סגולה, הכוונה למושג 'שם ארץ ישראל'.

הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ"ד ה"ו פוסק:

"כל המקומות שכבשו עולי מצרים אעפ"י שלא  כבשו עולי בבל הרי הם כארץ ישראל  לעניין סמיכה".

דהיינו, לעניין סמיכת חכמים שצריכה להיעשות בארץ ישראל, לא צריך את הקדושה של עולי בבל אלא מספיק את הקדושה של עולי מצרים. ולכאורה יש להקשות. הרי כבר הבאנו שהרמב"ם פסק שקדושה ראשונה (קדושת עולי מצרים ) לא קידשה לעתיד לבא!

אלא שעל פי ההסבר שלנו העניין יובן. אמנם לעניין תרומה חלה ערלה ועוד צריך את 'קדושת א"י' שהיא תלויה במקומות שכבשו עולי בבל אך בעניינים אחרים מספיק 'שם א"י' שלא קשור ולא תלוי בעם ישראל. סמיכת זקנים שנעשית בא"י יכולה להיעשות בכל מקום שיש בו 'שם ארץ ישראל'.

מתי ואיך נעשתה א"י קדושה מבחינה הלכתית? כיצד קיבלה ארץ ישראל את שמה?                        ייתכן והקדושה נעשתה בפה, ועיין על כך בהלכות תרומה ברמב"ם פ"א ה'ה וברדב"ז שם.

לגבי 'שם ארץ ישראל' יתכנו מס' אפשרויות:

ייתכן כי ע"י נתינת הארץ לאבות כבר אז קיבלה א"י את שמה, וייתכן כי מאוחר יותר בזמן יהושע (וייתכן כי עוד הרבה לפני האבות, עוד בבריאת העולם).

3. שבחה של א"י

כפי שאמרנו, קדושת א"י היא עניין הלכתי אך מה בדיוק הכוונה במושג 'שם ארץ ישראל'? במה מיוחדת א"י משאר ארצות?

בתורה נאמר שא"י מיוחדת שכן בה מביט הקב"ה: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א, י"ב).

הכוזרי מושל את א"י לכרם. כמו שענבים הגדלים בכרם צריכים קרקע מסוימת ורק בה יגדלו, כך עם ישראל עושה פרותיו רק בא"י ורק בארץ ישראל יכול עם ישראל להידבק בעניין האלוקי (מאמר שני פסקה י"ב).

ועיין שם בהמשך הכוזרי שמונה את שבחי א"י (י"ד-ט"ז, כ"ב).

הגמ' בסוטה י"ד מביאה שאלה: מפני מה נתאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה?

עונה הגמ' שמשה רצה לקיים את המצוות התלויות בארץ. מכאן רוצה האדמו"ר מסאטמר להוכיח שאין מצוות ישוב א"י שכן אם הייתה כזו מצווה הייתה הגמ' צריכה להביא מצווה זו כסיבה שבגללה רצה משה להיכנס לארץ!

האבני נזר מסביר שיש  מצוות יישוב א"י אלא שמשה רבינו נמצא במדריגה כה גבוהה  שיש בכוחותיו להרגיש את קדושת א"י גם בחו"ל![4]

הגרי"ד סולוווצ'יק מסביר עפ"י החילוק שלנו את כל העניין. משה עמד בעבר הירדן המזרחי. משה א"כ עמד בגבולות ארץ ישראל. הוא קיים את מצוות יישוב א"י, שכן מצווה זו תלויה ב"שם א"י . מה שחסר למשה הוא להיות בגבולות הארץ התלויות ב'קדושת א"י' וממילא רק אז הוא יתחייב במצוות התלויות בארץ.           

4. סיכום

הבאנו את המושגים 'קדושת ארץ ישראל ו'שם ארץ ישראל'.

הראנו והוכחנו שיש כאן שני עניינים אחד הלכתי ואחד מחשבתי סגולתי.

זו ההזדמנות לדבר בשבחה של א"י, על ייחודה – ועל כך ועוד בחומר הנוסף לקריאה ועיון.

מקורות נוספים לעיון

1.       הרב אהרון סולוביצ'יק 'קדושת א"י ושם א"י' בית יצחק חוברת י"ג עמ' 79.

2.        הרב  שטרנבוך 'מועדים וזמנים' ח"ה סימן שמ"ה עמ' קצ"ח על חיבת א"י.

3.        הרב יצחק מירסקי 'חיבת הארץ' מתוך 'הגיוני הלכה' עמ' 95.

4.        הרב פילבר 'איילת השחר' עמ' כ"ז - ל'.

5.        Reflections Of the Rav P.117